ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר אייל

4:00 - נסענו בשתי מכוניות. אנלין הצטרפה למשמרת עם האורחים ההולנדים שנסעו אחרינו. המחסום נפתח בזמן. המעבר היה עמוס אך זרם. בעקבות הצילום הגיעו הרבה יותר אנשים לדבר איתנו ולשטוח בעיות.

אמרנו שאנחנו עומדות להיפגש עם הנהלת המחסום ושאלנו מה הם היו רוצים שנגיד. שמענו בפרטי פרטים את סדר היום הארוך והקשה, שבסופו שכר מגוחך. פועלים רבים עובדים כעובדי קבלן וכך שכרם מוזרם בחלקו הגדול לקבלן והשארית שמגיעה אליהם מבישה. היום מתחיל בשעה 2:30 ביציאה מהבית ונגמר ב-5.30 בחזרה הביתה.

כעס רב מופנה כלפי עצמם על כך שאינם מצליחים לארגן את אזור הכניסה, ולא מתגברים על הלחץ והדחיפות. "האויב לא אשם" אמר לנו אחד המתלוננים. זה בעיה שלנו.

אחר אמר "חבל על הזמן" שום דבר לא יצא מהדיבורים שלכם.

מישהו אחר כשאתן באות המעבר יותר טוב.

5:45 – אייל

המון פועלים, מחכים למעסיקים. עשינו סיבוב ברגל בדרך העוקפת את המחסום לכיוון כניסת הפועלים והגענו לשם ללא הפרעה, עד נקודה מסויימת ואז הודיעו לנו ברמקול שהאזור צבאי סגור ושנתפנה. אגף חדש נבנה במחסום שיאפשר כניסה של יותר פועלים. הוא עדין לא פועל.

6:15 : נסענו לצופין לצורך הצילום. ראינו את הבניה הנרחבת בישוב, שגדל בהתמדה. מנקודת תצפית שלו אפשר לראות למרחקים (אלא שהבוקר היה אובך מביך).

7:15 – חבלה

המחסום פתוח לכניסת פועלים למרחב התפר. נכנסים בקבוצות של 5 פועלים בכל פעם. מכוניות עוברות לעיתים, וכן חמורים ועגלות, אוטובוס של תלמידות.
כשעומר עובר הוא מזמין אותנו לקפה וכך אנו יושבים אצלו עם בעל משתלה נוספת ושומעים מהם על בעיות של מים וחשמל, על המצב הכלכלי הקשה בו נתונה קלקיליה, האבטלה הקשה וחוסר הפיתוח. הקושי הגדול לעמוד מול ישראל בכל הנושאים הללו ואחרים.

בסביבות 9 התחלנו לחזור הביתה.