עופר - יידוי אבנים, בעיות בריאות

מתחם הכניסה לבית המשפט הצבאי - הפאלמרים

לפני שער הברזל, בריחי הברזל ורשתות הברזל ותחת עינם הפקוחה של החיילים היושבים מעבר לזכוכית האטומה לא היינו לבדנו. החייל מאחורי הזכוכית קרא להם "הפאלמרים", וכך למדנו שזו קבוצה של מתנחלים שבאו למשפט של הפלסטינים המואשמים ברצח אשר פאלמר ובנו התינוק. הפאלמרים הללו לא חסכו מאתנו את דעותיהם למרות שבכלל לא הזמנו זאת. האשה, נהגת אמבולנס במקצועה, סיפרה איך יפה היא נכנסת עם האמבולנס לכפרים ערביים כדי להגיש שם עזרה אם  צריך (כל המנחשת נכונה למה למשל צריך עזרה של אמבולנס בכפרים הערביים תזכה בתנ"ך, חבילת גפרורים ומיכל של תרסיס צבע שחור) וגם הציעה לנו לקרוא את ספר יהושע כדי להבין את זכותנו על הארץ. עורך הדין שהיה איתם נשא את עיניו אל ביאת המשיח. שכשיבוא, כך אמר, יחסלו את כולנו, ואמר עלינו שאנחנו  (השמאלנים אוהבי הערבים) ערב רב. עוד בחור אחד הודיע לחברו בטון ובסגנון שהיה ברור שהם מכוונים אלינו ש"אלה שונאות אותנו יותר ממה שהם שונאים את האויבים" (או את הערבים, לא קלטתי בדיוק), ועוד רקיקים ותופינים מהסוג של המקצוע העתיק ביותר בעולם.

משפטו של מאלכ עלאמה והשופט דהאן מנסה לרדת לחקר האמת

שופט: רס"ן אמיר דהאן

תובע: סרן מוע'ירה סרחאן

סנגור: חאלד אלאעראג'

מאלכ עלאמה, בחור בן 21, מפגר, הגר עם משפחתו על דרך כביש 60, על יד בית אומר, נעצר ביום 29.2.12, הובא לחקירה והוגש נגדו כתב אישום בן 2 סעיפים, והוא מייחס למאלכ זריקת אבנים אל ניידת משטרה על יד בית אומר, בעודו נוסע עם שני חברים, בני משפחתו.

מאז עברו שמונה חודשים ושש ישיבות של בית המשפט הצבאי בעופר. הוא הוזמן ל-3 בדיקות אבחוניות ב"שירות למען המפגר" בירושלים, והאבחנה שהתקבלה מכל אלה הייתה שהוא שפוי בדעתו ויכול להבחין בין טוב ורע, כלומר, כשיר לעמוד למשפט, ואני מבקשת מכל קוראותינו לזכור את האבחנות הללו כי בהמשך עוד נחזור אליהן.

היום הלכנו לישיבה שחשבנו שהיא האחרונה – עורך הדין שלו הבטיחנו כי היום תינתן החלטת השופט. ולא היא.

ב-15:30 אחה"צ התחילה הישיבה. משני סעיפי האישום נשאר אחד. השופט קרא אותו לאט וברור. בסעיף הזה נאמר שמאלכ נסע ברכב עם עוד שני חברים. הם עצרו בדרך וכל אחד מהם הרים אבן מצד הכביש והמשיכו בנסיעה.  בדרכם הם פגשו ניידת משטרה, הוציאו את ידיהם מהחלונות וזרקו את האבנים על הניידת.

המתורגמן תירגם, עורך הדין אישר כי הסביר לבחור את האשמה וזה הבין אותה ואז השופט שאל: הבנת?

מאלכ הסתכל על עורך דינו, עורך הדין הניד את ראשו לאות הן ואז מאלכ אמר: כן, אבל העיניים שלו תעו בין הוריו שישבו באולם, בין השופט, המתורגמן ועורך הדין.

ואז הייתה הכרעת דין והשופט הרשיע אותו על סמך הודאתו וכבר הייתה איזו עסקת טיעון פתוחה וחשבנו שזה נגמר, אבל השופט עוד רצה לברר משהו קטן, והוא ביקש ממאלכ לספר מה היה באותו היום. ומאלכ  אמר "אני עליתי אתם לטרמפ כשחזרתי מהעבודה. אז הם אמרו לי: תעלה. אני ישבתי מאחור.

השופט שאל: אתה ראית שהם עצרו ולקחו אבנים מהכביש?

מאלכ אמר: הם עלו עם אבנים לתוך הרכב. בנסיעה זה הם שזרקו אבנים, אני ישבתי מאחור.

השופט שאל: שמעת שהם מדברים ומתכננים לזרוק את האבנים? (ואנחנו, שיודעות שמאלכ הוא מפגר וכבד שמיעה, מבינות שמי שיושב מאחור לא כל כך שומע ובטח לא מבין מה שמדברים במושב הקדמי תוך כדי נסיעה)

ומאלכ אמר: לא שמעתי ולא ידעתי שהם תכננו לזרוק את האבנים.

והשופט שאל: אתה עצמך הוצאת את היד מהרכב וזרקת אבנים?

ומאלכ אמר: לא. ונראה היה שהוא במצוקה גדולה והולכת.

ואז השופט קרא לו ולמתורגמן ולעורך הדין ושלושתם הצטופפו ליד הדוכן וככה, בתוך הבנאליה הזו של בתי המשפט הצבאי שבהם הכל ידוע מראש ואיש אינו טורח לראות את האדם שבנאשם, ראינו איך השופט דהאן מנסה לרדת לחקר האמת. הוא אמר: לפני רגע כששאלתי אותך הודית בעובדות כתב האישום המתוקן ואמרת שזרקת אבנים. עכשיו אתה אומר שלא זרקת אבנים. תסביר את זה. מצוקתו של מאלכ הלכה וגדלה והשופט לא הרפה והסביר שוב וחזר ושאל מה משתי הגרסאות היא האמת ואז מאלכ, במצח מקומט ממאמץ ועיניים תועות אמר, מה שנכון, שהוא לא הבין, שהוא לא מבין. אביו ואמו שישבו באולם ניסו להתערב ולהסביר שהוא לא שומע, שצריך להסביר לו שוב ושוב, וכל זה רק הגביר את מבוכתו ומצוקתו של מאלכ, ולהפתעתנו, קם הסנגור ואמר שכל מה שמתרחש ברגע זה מזיק לקליינט שלו. לא הבנו למה אבל השופט ענה: אני לא מנסה להזיק לו וגם לא לעזור לו. אני עושה מה שתפקידי לעשות במסגרת החוק – אני מנסה לדעת מה באמת קרה ב-29.2.12 על כביש 60. 

למרות ההודאות בכתב וזיכרון הדברים מהחקירה וההפללות ופגישות האבחון של השירות למען המפגר ו-6 ישיבות של בית המשפט- בכל תצפיותי בבתי המשפט הצבאיים עוד לא ראיתי שופט שמנסה באמת לרדת לחקר האמת. ואז נתן השופט החלטה שבה נאמר "לאור התרשמותי מהנאשם לאחר שהודה במיוחס לו ולאור דבריו במענה לבית המשפט, הנני מבטל את הכרעת הדין ואינני מקבל את הודאתו של הנאשם כראיה".

אז אולי, כדברי הסנגור, זו הייתה באמת הישיבה האחרונה  במשפט הזה, אבל עדיין אין לנו הכרעת דין משום ש"הנאשם סובל ממספר תסמונות ותופעות בריאותיות כאמור בדוח ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים)..."  

הצדדים הסכימו להגיש בכתב את טענותיהם ובעוד שבועיים, ביום  7.11.12 תתקיים ישיבת תזכורת ולמחרתו תהיה הכרעת הדין.