ארתאח (שער אפרים), חבלה
ארתאח 04.10 משמרת שחר
גשום וקר, יש להניח שיגיעו פחות פועלים. בכניסה התור מתחיל לזוז ואנשים מטפסים על הגדרות כדי להידחף בתור. חלק המעבר מהקרוסלה ועד לכניסה למגנומטר אינו מקורה ואנשים מנסים לרוץ בקטע הזה. בהגיעם למגנומטר, חלק מהם נאלצים לחלוץ נעליים על ריצפה רטובה.
הופתענו מכמות גדולה יחסית של נשים שמגיעות לעבודה. ביציאה פגשנו כמה נשים שדיברנו אתןוהן ספרו שהן עובדות בקטיף תותים. קוטפות בהפסקה בין הגשמים. אחת שאלה אותי אם יש לי ילדים,ספרה שיש לה 3 וזה מספיק. לחברתה שבאה גם היא לקטיף יש 10 ילדים. אישה אחרת שפגשנו התלוננה על כך שביום שישי אין כניסה נפרדת לנשים ובקשה שנגיע ונטפל בכך.
בדרכנו לצד היציאה עצר גבר הדובר עברית (רוב הפועלים הפלסטינים כבר שולטים בעברית ברמת שיח של יום-יום) ואמר את מה שאנו יודעות: "טוב מאד שאתן ממשיכת לבוא, אבל כל הזמן מקווים שיהיה שינוי לטובה ושום דבר לא משתנה." וכל אחת יכולה לפרש האם הכוונה למצב במחסום או לכיבוש בכלל...
בסביבות השעה חמש חזרנו לכניסה ונוכחנו שהתור הידלדל בהרבה. אנשים מגיעים ונכנסים באופן שוטף. בעיה שהתגלתה בגשם היא חוסר מקומות מוגנים לפועלים לאחר הבדיקה, בזמן ההמתנה להסעה שנמשכת לעתים שעה ויותר.
חבלה 06.30
פתיחת השערים קצת התאחרה. מספר הפועלים שהגיעו קטן, בגלל מזג האוויר הגשום והקר. הבדיקה התנהלה כסדרה, כלומר חמישה בכל מחזור שצריכים לרוץ בגשם לכיוון הקרוסלות והכניסה לעמדת הבדיקה כמו גם ביציאה מהעמדה לשער המשתלות.
אנחנו נסענו הביתה. בשער ה"כניסה לישראל" עוררנו את חשדה של "שומרת הסף" שדרשה לדעת מאין באנו, איפה היינו וכנראה שלא הנחנו את דעתה ונדרשה בדיקת בגאז', תעודות זהות ועוד שיחת טלפון לפני שהניחה לנו להמשיך בדרכנו כשמאחורינו טור ארוך של מכוניות (מתנחלים?) שנאלצו להתעכב בגללנו.