זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), תיאסיר

בפתח המהדורה העברית של ספרו טיולים בפלסטין – רשימות על נוף הולך ונעלם'[1] כותב רג'א שחאדה כי לפני שהוקמו ההתנחלויות באזור מגוריו יכול היה לצאת מביתו ישירות ולטייל במרחבים סביב. אולם הכיבוש הישראלי, שהולך ומצמצם את מרחב המחיה של פלסטינים עם השנים, אינו מאפשר עוד לשחאדה לטייל ביחידות בחבל הארץ זה, מבלי שיהיה נתון לסכנת עיכוב/פגיעה פיזית מצד הצבא הישראלי ו/או המתנחלים.

כלום ניתן להעמיד בשורה אחת את צמצום האפשרויות של פלסטינים לטייל בחופשיות ברחבי הארץ עם גירוש, נישול, הריסת מקומות מגורים וצמצום מקורות פרנסה בבקעת הירדן, היא מחוז היעד שלנו במשמרת זו? ייתכן שהתשובה היא שלילית, אך ההיבט הזה של הגבלת חופש התנועה של פלסטינים המשליכה על צמצום הזכות הבסיסית לפנאי ולהנאה מיפי הארץ מומחש בעוצמה רבה אל מול המובן מאליו של מתנחלים צעירים שנוסעים לטייל עם תחילת חופשת הפסח ללא חשש, נוהגים כבעלי הארץ ואדוניה, מוגנים על ידי צבא.

עמדנו על הפער הזה כאשר אספנו במחסום זעתרה [10:20 – עמדות בדיקה לא מאוישות, מגרש חניה חסום, עמדת תצפית על תלולית העפר מול הכיכר] על כביש 505, לאחר הפניה לכיוון הבקעה, שני צעירים מתנחלים מהתנחלות מזרחית לראש העין. שניהם היו עמוסים בציוד ללינת שטח, סיפרו כי הם בדרכם לבית שאן. נפרדנו מהם בצומת פצאל [10:35 - מחסום מעלה אפרים, לא מאויש] ואנחנו המשכנו לכיוון מחסום חמרה.

הבעלות על הארץ וליתר דיוק, מי הם האדונים ומי הם העובדים אותם, מי המשתלטים ומי בונה עבורם, נגלו עוד ועוד ככל שהמשכנו בדרך.

10:45– בצד הדרך אחרי ההתנחלות גיתית יושבים שני גברים, אליהם מצטרף גבר נוסף. האחד הוא רועה מעקרבה, האחר עובד בשדה בזיליקום סמוך. הרועה מתאר עסקה סיבובית: בעל הזכויות מטעם המדינה – ההתנחלות גיתית – מחכיר את האדמות לאדם המתגורר בתל-אביב, ללמדנו שמתנחלים אינם רק תושבי שטחים שנכבשו ב-1967. התל אביבי מעסיק פלסטיני מעקרבה, שמעבד את השדה. יש לזכור כי אדמות אלה היו בבעלות פלסטינית טרום 1967 וכך יוצא שאדמה פלסטינית חוזרת לידי הפלסטינים וכמה יהודים גוזרים קופון בדרך[2].

הרועה סיפר עוד כי לפני כ-20 יום חיילים תפסו את אחיו, כיסו את עיניו, כפתו אותו וכך הביאו אותו  למחסום חמרה, שם הוחזק 6 שעות. אחר כך שולח לדרכו. עד כמה שהבנו עילת המעצר היתה רעייה בשמורת טבע. מעצרים בלתי חוקיים כאלה חוזרים על עצמם בצפון הבקעה.

הרועה סיפר עוד כי לפני כארבע שנים מתנחלים טבחו חלק ניכר מהעדר שלו. הן המת"ק הפלסטיני הן המת"ק הישראלי והן המשטרה הישראלית היו מעורבים בתמונה אך בפועל לא נעשה דבר. מסרנו לו טלפון של יש דין.

11:15 – מחסום חמרה מכוניות ספורות נבדקות לסירוגין, מכונית מכיוון מזרח ומכונית מכיוון מערב. לא כל נהג נדרש להציג תעודת זהות. זמן המתנה קצר מאוד. עזבנו כעבור 10 דקות.

11:35 – מחסום גוכיהסגור (במשמרות אחרות היה פתוח בשעות אלה).

11:50– בהמשך הדרך קצת אחרי רועי, סמוך לכרם הגפנים החדש ממערב לכביש (שם נערכה מסיבת הטראנס לפני כמה שבועות) על כל השטח הרחב מהכרם ועד למחנה חטיבת כפיר היו עשרות רבות של פלסטינים, חלקם בלבוש חגיגי.

נכחו גם רכבי צבא ומשטרה כולל רכב לפיזור הפגנות, שאוץו ראינו ושמענו כשעמדנו במחסום חמרה -  שועט על הכביש וצופר צפירת אזהרה שמילאה את חלל האוויר.

התברר כי הסיבה להתכנסות היא פעולה עממית של התנגדות לא-אלימה על מנת למנוע ניסיון של התנחלות רועי להמשיך ולהשתלט על השטח הסמוך לכרם[3]. השטח שייך לפלסטיני תושב טובאס (יש לו רישום בטאבו). מסתבר שהכרם שניטע לפני שנה-שנתיים גם הוא ניטע על שטח פרטי של אותו אדם (העניין הזה נמצא בדיון משפטי). לעזרת בעלי הקרקע התאספו אנשים רבים מרחבי הבקעה. אלה ששאלנו אותם כיצד נודע להם הדבר סיפרו כי קראו על כך בפייסבוק. כמה פעילי EAPPI, כמה חיילים ושוטרים ישראלים ואנחנו היינו הלא-פלסטינים היחידים. החיילים עמדו ולא התערבו. אנשים שמחו לבואנו, בירכו על נוכחותן של ישראליות במקום, דיברו על האפשרות לחיות בשלום ורינה התכבדה בנטיעת עץ.

אחת המתנדבות של EAPPIסיפרה כי באיבזיק, יישוב שאינו מופיע במפות ישראליות המציינות רק את הר בזק, פינו לפני שבוע כ-200 נפשות. יומיים לפני הפינוי התושבים קיבלו צו שהורה להם לעזוב את האזור מ-6 בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. הפינוי חזר על עצמו למחרת. ביומיים האלה נגרם נזק רב ליישוב. עוד סיפרה כי ביום חמישי בשבוע שעבר הצבא ירה טילים מעל עקרבה (בעמוד הפייסבוק שלה תמונות רבות של האירוע).

עזבנו את המקום ונכנסנו לח'אלת מכחול, שם סיפרו כי הצבא חדל להגיע ליישוב.

13:54 – מחסום תיאסיר  מכוניות מעטות בלבד, עוצרות בנקודת הבדיקה וממשיכות.

14:15 עזבנו.

בדרך חזרה נכנסנו למאהל של ק. בניו מספרים כי במשכיות הבנאים באים מהעיירה טובאס ואילו אותם מסרבים להעסיק שם. אכן משכיות ממשיכה להיבנות ולהתרחב.

במחסום חמרה עמדו 5 מכוניות לכיוון מערב ועברו לאחר בדיקה קצרצרה. עמדות הבדיקה במחסומי מעלה אפרים וזעתרה אינן מאוישות.