חמרה (בקעות), תיאסיר

‏‏ 12:30 – 15:10

12:30 מחסום בזק (מפקח על המעבר אל ומן בקעת הירדן אל ומן עמק הירדן הישראלי) - עברנו

עדין חם מאוד. חצבים מעטרים את המדרונות

בעלייה למחסום תיאסיר: המאהל בחמאם-אל-מאליח עדין ריק מיושביו. 

12:50 מחסום תיאסיר

ארבעה חיילים. מתארגנים לארוחת צהרים, שאותה מורידים מהמגדל אל שולחן פיקניק שניצב ליד הכניסה אל עמדת הכביש. אחד החיילים עסוק בהשגחה מפני החתולים ובסימון לנהגים. הוא מציע לנו תפוחים ומים. התנועה הדלילה מגיעה בעיקר ממזרח. מדי פעם נבדקות התעודות של הנהגים או נבדק תא המטען.

אחד החיילים נעמד בתנוחת ירי ליד קוביית בטון, קנה הרובה שלו מופנה נמוך לכיוון הכביש (בצילום).

13:15 עברו תלמידים מכיוון מערב. הנהגים מברכים את החיילים לארוחתם.

13:20 עזבנו.

14:00 מחסום חמרה 

6 מכוניות ממזרח ו 2 מוניות מדרך אלון ממתינות למעבר מערבה. הטור ממזרח התארך ל 10 מכוניות. מיניבוסים עם פועלים, משאיות ופרטיות. הופעלו שני נתיבים ובתוך 5 דקות התור התפוגג. לאחר מכן לא נוצרו תורים.

14:30 עזבנו

14:45 ההתנחלות משכיות (צילום מימין): ממשיכה להיבנות. עלינו אל ההתנחלות מתוך רצון להגיע אל סוכת התצפית.הדרך לא התאימה למכונית שבה נסענו, חום הצהרים לא התאים לעלייה ברגל, אז ויתרנו. הגדר שמגבילה את ההתנחלות ממערב נמשכת הרחק דרומה  לאורך הרכס.

14:55 מחסום בזק

הבחורה במחסום לא הבינה מי אנחנו. למה יש לנו מחברת על הרגליים, מהו התג שעלינו.

פעמים שלוש חזרה על השאלה, "אז בעד מי אתן?" היא בדקה את תא המטען, שוב שאלה, והלכה אל עמדה סמוכה.

כל אותו זמן עמדו לידינו ארבעה אחרים שכבר פגשו בנו, אך הם המשיכו בשיחותיהם.

חשבנו שהבחורה שטיפלה בנו היא מתלמדת, היא אמרה שהיא כבר ותיקה, אבל עליה לשאול את הממונים עליה בקשר אלינו.

אח"כ הורתה לנו לעבור אל עמדת בידוק. עברנו. שם, בעזרת תנועות ידיים כיוונו אותנו והורו לעצור. עצרנו וחיכינו. הגיע מישהו בתלבושת אחרת, הסתכל עלינו והורה לנו לעזוב את המקום.

ייתכן כי השעמום והחום "הורגים" אותם שם במחסום.

 15:10 עזבנו