ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן
טורה – שקד 0725 – 0800
בשעה זו עברו למרחב התפר רק שני אנשים, וקבוצה גדולה מצטופפת לפני הקרוסלה מצד הגדה. עכשיו מתחילה התנועה להיות יותר שוטפת, ועד שעזבנו ב – 0800 כבר עברו כולם. חלק מהאנשים קצרי רוח ויש גם זועמים בקול מר ורם: המחסום אמור להיפתח ב 0700, ואנשים מתחילים להגיע כבר מ 0630 ולפעמים מוקדם יותר. החיילים רק מתחילים להתארגן בסביבות שבע, קפה ועניינים, ואז פותחים לרגע, סוגרים לרגע, הכל בקצב איטי וללא התחשבות באנשים שממהרים לעבודתם וחובותיהם. כך קורה שאנשים מחכים שעה ויותר והזעם עולה.
אדם אחד פנה אלינו בקשר לבנו, שבלא כל סיבה ידועה נמנע ממנו המעבר לפתע פתאום. מסרנו לו את פרטי הקשר עם סילביה.
ברטעה – ריחן 0810 – 0845
כרגיל עמוס והומה. חלק מהאנשים אומרים שהמעבר מהיר והכל בסדר, חלק אומרים שיש המון אנשים בפנים והמעבר איטי מאוד, מה בכלל אנחנו תורמות אם אנחנו לא יכולות לעזור, הם זועמים "זה מחסום זה?" ומספרים שהמעבר לקח שעה וחצי עד שעתיים. עוד מספרים לנו שהבוקר יש מחסום פעיל בצומת יעבד-דותן ושם התעכבו שעה וחצי (!).
החלטנו לנסוע לצומת דותן לראות במו עינינו.
בערך 0900 – 0920 – במחסום יעבד-דותן עומדת שיירה ארוכה של כלי רכב הבאים מהגדה / ג'נין ונוסעים מערבה למחסום או לסביבתו. לא רואים את סופה (בגלל תוואי השטח). החיילים לרוב בודקים מסמכים בלבד אך כל מכונית עוצרת והתור מתארך. למשאית שעמדה בתור מדדנו 22 דקות עד למעבר, אבל כמובן איננו יודעות כמה זמן עמדה בתור.
חייל ניגש אלינו לבדוק מי אנחנו ומה רצוננו. הוא אומר: "מה אתן רוצות, זה לא רק בשטח הפלסטיני, הרי יש כאן גם מבוא דותן, אתן רוצות פיגועים? כבר תפסנו אחד" וכולי וכולי הפזמון הרגיל.
בדרך חזרה, עובדים בשדות הטבק ובמסיק הזיתים, ושתי קבוצות של חיילים מבצעות ביקורת משלהם: קבוצה אחת עיכבה ובודקת רכב אחד.