סאלם - שחרור בערבות, החזקה וסחר באמל"ח

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יפעת דורון, שוש מהוועד למען אסירות פוליטיות, דפנה בנאי (מדווחת)
15/07/2013
|
בוקר

 

למרות שהיה לנו אישור, החיילים בכניסה לא רצו בתחילה לתת לנו להיכנס ולא היו מוכנים לקרוא לאחראי (תאמר) – אמרו שאין להם הטלפון שלו. מכיוון שאסור להכניס טלפונים, השארנו את שלנו במכונית ונאלצנו לחזור למגרש החניה המרוחק ולחפש בטלפון שלנו את מספרו. אבל גרוע יותר –

עוד אנחנו מתווכחות עם החיילים, מגיע אחיה של הנאשמת (שמשפטה מתואר למטה). זו ההזדמנות היחידה לקרובי משפחה מדרגה ראשונה לראות את הנאשמים. הוא בא עם טלפון נייד ומפתחות ולא נותנים לו להיכנס, כי אסור להכניס טלפונים ומפתחות. אין תאים ואי אפשר לאחסן את הדברים. מצד אחד אסור, מצד שני אין איפה להשאיר! החיילים אומרים שהוא אמור לדעת ולא להביא (מפתחות וטלפון?). בד"כ הפלסטינים משאירים את חפציהם אצל הגזלן שבמרחק מה מחוץ לבית המשפט, אלא שעכשיו רמדאן והגזלן לא נמצא. מטורף! להשאיר חפצים חשובים אצל איזה גזלן לא מוכר? הצענו לאחי הנאשמת לשים את הדברים במכונית שלנו אבל החיילים אסרו עליו להעביר לנו דברים דרך הגדר (הוא בצד הפלסטיני שלה, אנחנו בצד הישראלי). כמעט שעה של ויכוחים כשאנחנו והאח במתח – מה אם המשפט יתחיל בלעדנו ? בסוף תאמר מכריע – החפצים יאוחסנו במכוניתי שבצד הישראלי.

 

משפטה של סרין ח'אלד רשיד צוואפטה, ת.ז. 850389560

(ר' דוחות קודמים בעניינה)

 

שופטת: רס"ן אבישג אגמי מרדכי

תובע: סגן לירן קוגן

סנגור: עאדל סמארה

 

כמה דקות לפני כניסתנו התקבל טלפון שהערר שהגישה הסנגוריה לפני שבועיים על הארכת המעצר עד תום ההליכים התקבל, והשופט הורה לשחרר את סרין בערבות של 7,000 ₪ ותנאים מגבילים.

הציטוט להלן מתמצת את החלטתו לשחרר את סרין:

 

 כאמור, העוררת אומנם עמדה בקשר אינטרנטי בקשר עם תושב עזה בנושאים שאינם תמימים. אולם איני סבור כי קשר זה הבשיל לכדי סיכון ביטחוני של ממש, זאת בעיקר לנוכח העובדה כי המשיבה ניתקה את הקשר, או לכל הפחות התחמקה מהתקדמותו.

בנסיבות אלה, מגיע אני למסקנה כי גם בסוגיה האחרונה האמורה אין כדי לבסס עילת מעצר.

באופן דומה, לא ראיתי בהצטברות העבירות די לביסוס עילת המעצר של מסוכנות ברמה שאינה מאפשראת את שחרור העוררת בתנאים מגבילים.

 

משום כך ומכיוון שכתב האישום כבר הוקרא ביקש הסנגור לדחות את הדיון ל-16.9.13 (כיוון שהעו"ד נוסע לחו"ל אחרי הרמדאן) כדי לנסות להגיע להסדר עם התביעה. השופטת אמרה לו בכעס "אבל שזה לא יהיה תירוץ לדחות את המשפט, ושאחריו תגיע ותבקש לשמוע ראיות."

התביעה הסכימה והדיון הבא נקבע ל-16.9.13.