ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן
15:00-17:00
15:00 מחסום טורה-שקד
בהגיענו למחסום 3 חיילים, 2 חיילות וחייל עוזבים ברגל את המחסום. סיום עוד משמרת. אחה״צ קריר, שמיים בהירים ואוויר צלול, קר מאוד. מחשבה חולפת על יופי ובזבוז ענקי של חיי אדם. היה יכול להיות אחרת. אולי יהיה. תקווה, עצב. כמה מכוניות יוצאות את מרחב התפר ללא עיכוב. מכונית מגיעה מכיוון מרחב התפר/ישראל והנהג קורא בקול לעבר מטע הזיתים. שתי נשים לא צעירות, עטופות שכבות שכבות, וכלי עבודה בידיהן יורדות אל הדרך ונאספות ע״י האיש ונוסעים בחזרה מערבה.
15:30 מחסום יעבד-דותן
גם פה מחכה לנו חיזיון מוזר של שלווה ומציאות אכזרית, ירוק עמוק, כלניות לבנות ואדומות, מחסום וחיילים. חייל מתקרב ומתשאל. אינו מכיר את הארגון שלנו וגם לא את פעילותנו. כנראה שדיווח למפקדיו כי קצין צעיר מגיע ושואל על מעשינו. הוא כן יודע מי אנחנו. לא היה ברור אם התייחסותו חיובית או להיפך. מכוניות רבות עוברות אל הגדה ללא או עיכוב. לפתע, כמו ביד נעלמה החיילים אינם. המחסום לא מאויש, פתוח. אנחנו נכנסות לתוכו, מסתובבות ויוצאות. לא קורה כלום. למה מחסום?! השעה 16:00. עוזבות.
16:10 מחסום ברטעה-ריחן
המון מכוניות בחנייה ובשולי הדרך בצד הפלסטיני. אנחנו עוברות בחזרה לצד מרחב התפר בלי קושי. תנועת האנשים דלילה, מעט מכוניות בצד זה. אנו נכנסות לשרוול. עפ"י הרושם וגם עפ"י תשובות הפועלים החוזרים לביתם, בתוך הטרמינל עובדות כל 4 עמדות הבידוק האוטומטיות. אין עיכובים או עומס. כולם ממהרים הביתה. מחר יום חדש-ישן. יוצאות את השרוול בדרכנו לחניון. איש צנום ולא צעיר מתקרב לרותי באומרו ״למה לא היית בבוקר?״ האיש מוכר לה ממחסום עאנין וטורה. הוא מודאג, מאוד! לדבריו בנו הגדול השתמש בשבוע שעבר בטעות בתעודת אחיו הצעיר והדבר התגלה בבידוק במחסום עאנין. הבן עוכב ע״י החיילים ולאחר מכן באה משטרה ולקחו אותו. אביו אינו יודע דבר על גורלו ועדיין לא קיבל כל הודעה בעניינו. האירוע קרה בשבוע שעבר ביום שני 5.1.2015. הבן - איש משפחה, אב לילדים קטנים. אביו לא ידע את נפשו. לקחנו את פרטיו וננסה לעזור*.
* במוקד להגנת הפרט כבר הגיעה הבוקר בקשה לאתר את ח"י ע"י בן דודו. כשפנינו - הם כבר ידעו במי מדובר. לשאלתנו: "איך זה יכול להיות שבן-אדם נלקח ע"י השלטונות והמשפחה אינה יודעת היכן הוא כבר למעלה מ-10 ימים?" נענינו: "זה הכיבוש, מה, את לא יודעת?" הם יאתרו אותו ואנחנו לא נפסיק לברר ולדווח לאביו.