עזון עתמה, קירה

10.00 קירה. היום יום ראשון, כשהגענו כבר חיכו במרכז מספר נשים ובמהרה נוספו עוד.

 אימוני היוגה יתחדשו בשבוע הבא עם שרה צ'. לפי בקשתן התחלנו בעבודות סריגה.

הקבוצה גדולה, ולא כולן הביאו חומרים, חלקן ישבו ופטפטו בהנאה.

כמה נשים ישבו ללמוד עם יהודית סריגת קרושה. כמה מהן מתקדמות יותר מאחרות.  השתדלנו להקדיש לכל אחת תשומת לב. 

 לא היה בחדר שולחן מה שהיקשה  על העבודה.

 

כעבור זמן קצר הגיעו גם הבנות הצעירות בנות ה- 8-14, מקסימות . מאוד שמחתי וגם הן(יום חופש).

גם בחופשתן הקודמת מבית הספר היו באות לפגוש אותנו.

התחלתי לדבר, ועברנו ללמד הן אותי ואני אותן, ערבית ועברית. היה מקסים.

זהו  קשר ממש יפה !! קשר שכיף לשמור וצריך לחשוב איך אפשר להמשיך בפעילות איתן גם בתקופת הלימודים.

 

גם עם קבוצת הנשים מאוד נעים, אך בעית השפה  מקשה. אנחנו נצטרך לרענן ולשפר את הערבית שלנו

ונשאל את הנשים אם ירצו להמשיך בלימוד אנגלית.

 

נסענו לכיוון אורנית.  ליד החומה מצד ימין ראינו מספר אנשים מחכים לפתיחת השער.

כשהגענו למקום ישבו בצידי הדרך. חלקם עם אופנים, סוס אחד והולכי רגל.

בעזרת נדים ביררנו  מהיכן הגיעו ומתי אמורים לפתוח את השער. .

התברר שהם חזרו מעבודה בחלקה של זעתר.

במקום עבר טנדר שחור, יצא הנהג ואמר ליודית ולי (כשצילמתי), " אתן עושות להם רק נזק, כי אנחנו ממש עושים להם טובה שאנחנו פותחים."

שאלנו מי הוא ומה תפקידו ואז נסע משם זעום פנים.

 

את השער הענק פתחו באיחור של כ- 5 דקות, קטן עליהם.

טנדר ואותם אנשים שחיכו עברו לא לפני שעמדו בשורה.

מסביב  פועלים עבדו במרץ להידוק האספלט. בכביש החדש עברו משאיות שכניראה הובילו חצץ להמשך הדרך.

 

הגיע נער כבן 14 , ראיתי שחיפש בתיק שלו, מן הסתם תעודה. לאחר רגע הלך וישב בפינה מוצלת. שאלנו מה קרה. 

המסכן איבד את התמונה שהיתה על התעודה . לא נותרה לו ברירה אלא לחכות לדודו שישוב מהעבודה ב- 4

ממש עצוב. מקווה שנתנו לו לעבור (שאלנו אם יש לו שתיה ואמר שכן.)

זה היה היום שהיה.