עופר - עסקת טיעון, יידוי אבנים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חוה הלוי, ניצה אמינוב (מדווחות)
17/02/2014
|
בוקר

 

צופות ומדווחות: חוה הלוי, ניצה אמינוב

 

הדוח של ניצה

 

בתאריך 17.2.14 התפרסם בעיתון "הארץ" מאמר דעות של פרופ' קרמניצר ועו"ד פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה בשם כניעה לטרור. המאמר יוצא כנגד הצעת חוק המאבק בטרור. במאמר נכתב:"הרחבה של המאבק בטרור לשולי התופעה, כגון הפללת "ארגוני המעטפת" היכולים להיות ארגונים חברתיים כארגוני טרור לכל דבר.....הפללה של "הזדהות פומבית עם ארגון טרור", הכוללת למשל, לבישת חולצה ועליה כיתוב של החמאס....."

בהמשך לכך אפשר גם להזכיר כי היועץ המשפטי לממשלה איפשר לממשלה שלא להגדיר את פעילי "תג מחיר" ארגוני טרור ולהסתפק בהגדרתם "התאחדות בלתי מותרת" (נ.א.)

לנו, הצופות בבתי המשפט הצבאיים, ברור כי לגבי הפלסטינים דקדוקי העניות אינם משנים – אם העבירה היא על פי תקנות ההגנה שעת חרום 1945 (תזכורת – תקנות המנדט הבריטינ.א.) או רק צו צבאי – האיסור הוא על פעילות באגודת סטודנטים, ארגון צדקה, השתתפות בתהלוכה וכד'.

 

שופט: רס"ן מאיר ויגיסר

תובעת: סרן רחלי אביב

סנגור: עו"ד פאדי קוואסמה

נאשם: אנס חסן שחאדה אבו קרע,  ת.ז. 853030724 - תיק 4548/13

 

היה זה הדיון האחרון בו הוצג הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, וניתנו הכרעת דין וגזר דין.

אנס אבו קרע הורשע על פ הודאתו בביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת:

במהלך התקופה שלפני מעצרו השתתף בתהלוכות של ארגון החמאס, הניף דגלים ותלה תמונות.

הבחור כבר הורשע ב 22.9.08 וישב בכלא בגיל 20 חודשים רבים בגין אישומים דומים.

השופט מצא כי טיב פעילותו במסגרת הארגון לא היה מצוי ברף העליון של החומרה, ועל כן גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל. 12 חודשים על תנאי למשך 5 שנים לכל עבירה בה הורשע בתיק זה או עבירה של חברות בארגון עוין, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים שלא יעבור עבירה לפי תקנות ההגנה לשעת חירום, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על זריקת חפצים וכמובן קנסinfo-icon של 2000 ₪.

 

הדוח של חוה

 

ערעור על פסק הדין במשפטו של אימן באסם אחמד אלפולה, ת.ז. 859530164

שופט: רונן עצמון

עו"ד פאהד קוואסמה

סנגור: איאד מיסק

 

הבחור, תושב חברון, משוחרר בערבות ובא יחד עם אביו. העבירה שבגינה הוא נשפט: יידוי אבן ממרחק 50 מטר לעבר ג'יפ של הצבא התבצעה לפני שנה בעת היות הנאשם בן 17.5.

הוא הודה בעבירה ונשפט ל-4 חודשי מאסר וקנס של 3000 ₪, זאת בנוסף ל-5000 ₪ ערבות ששילם אביו. אבל מאז המשפט ועד הערעור עברה שנה. מיום מאסרו עד המשפט הוא היה במעצר שבועיים. השנה הוא סטודנט לאדריכלות (או עיצוב פנים) באוניברסיטת חברון. שני הצדדים מערערים על הפסיקה. הסנגור מערער על עונש המאסר של ארבעה חודשים ומבקש להסתפק בקנס, והתביעה מערערת על קולת העונש.

אביו של הבחור הוא בעל חנות מכולת בחברון.

הדבר הצורם בכל המשפט הזה, בעיניי, הוא שכל הפרטים הללו – גילו, האבן שנזרקה, הג'יפ, התקדימים המשפטיים, לימודיו וכו', נאמרו באופן ענייני ומפורט; רק דבר אחד היה חסר שם. העובדה שכל החיים הללו מתקיימים תחת משטר כיבוש. זאת אומרת שהג'יפ הזה היה שם מטעמי כיבוש, והאבן הזו  נזרקה מטעמי התנגדות לכיבוש, ושהכסף ששולם כערבות מפרנס את מערכת בתי המשפט הצבאיים, ושהחוק והתקדימים מיועדים לתחזק את ההפחדה והדיכוי. זאת אומרת, בעצם הכל בסדר, יש עבירה ויש משפט, רק הקונטקסט כבר נעלם לגמרי, היטשטש, נמחק. התרגלנו. התרגלו.

התובע התנגד למחיקת סעיף המאסר לפסק הדין.

השופט אמר: "עברה שנה מאז העבירה. יש שיקום? הוכח שיש שיקום"?  (באמת, לאיזה מן שיקום  הוא מתכוון?).

התובע אמר שלא הוכח שיש שיקום וזה העונש הראוי. וכאן בא תיאור פלסטי מאוד של העבירה. משום שזה לדברי התובע תיק של כוחות הביטחון, יידוי אבן לעבר ג'יפ צבאי  זו עבירה חמורה, אפשר ככה להרוג בן אדם.

העונש צריך לבטא את הסלידה של בית המשפט מעבירות כאלה.

כאן העיר השופט שזריקת אבן לעבר ג'יפ ממוגן ממרחק 50 מטר זו לא עבירה חמורה, אבל התובע, נאמן לתפקידו, תאר בלהט את האפשרות של סטיית הג'יפ ממסלולו, זכוכיות מתנפצות וסיכון לחיי אדם. "אם נימנע, כך אמר, מלהטיל עליו עונש מעצר נחטא לכל העקרונות המנחים אותנו ולפסיקות בג"צ כי יש להטיל עונשי מאסר על מיידי אבנים. אין מנוס מלהחמיר בענישה. לגבי הקנס - בנסיבות העניין הקנס הוא הולם ולא מצדיק את התערבותו של בית המשפט". בעניין העקרונות המנחים אותם אני מוכרחה להסכים אתו. למרבה החרפה בית המשפט באמת פועל בהתאם לעקרונותיו.

הסנגור חזר על הפרטים האזרחיים ואמר שזו לא הייתה עבירה מתוכננת, הג'יפ חנה ממש מול ביתו של הבחור, עכשיו הוא סטודנט, משתקם, חזר לחיים רגילים (בעניין זה לא הסכמתי אתו. מה זה רגילים?) ויש להסתפק בתקופת מעצרו, שבועיים כאמור, ולהפחית את הקנס.

לא ניתנה החלטה ועורך הדין לא ידע לומר מתי תינתן.

הכל היה רגיל, כמעט יומיומי, אזרחי, וזה מה שהיה כל כך נורא בעיניי.

 

ערעור התביעה על פסק הדין במשפטו של עמראן מחמד גמאל צלאח, ת.ז. 852194042

שופט: סא"ל נתנאל בנישו

תובע: סרן אשר סילבר

עמראן צלאח הוא שב"ח ומואשם גם בזיוף תעודה או אישור כניסה לישראל. כנראה שפסק הדין הקודם היה מקל, והתביעה ערערה על קולת העונש. השופט קיבל את ערעור התביעה ופסק למר צלאח  3 חודשי מאסר בפועל וקנס של 1000 ₪. אם לא ישלם צפוי לו חודש מאסר נוסף. אין שינוי בתנאי המאסר המותנה.

כבר כתבתנו רבות על כך. לאיש אין במה להאכיל את בני ביתו, הוא מתגנב לתוך ישראל בתקווה למצוא עבודה ושכר, וכוחות הביטחון תופסים אותו, אוסרים אותו וקונסים אותו ועכשיו למשך 3 חודשים הוא לא יוכל לחפש או  למצוא עבודה, לא יהיה לו שכר או הכנסה. שוב לא יהיה לו במה להאכיל את בני ביתו, והוא גם יהיה חייב כסף למי שהלווה למשפחתו את סכום הקנס, שאילו היה בידו סכום כזה לא היה צריך להתגנב לישראל. 

אבל שוב הכל היה רגיל כל כך והשופט בנישו ניהל את המשפט ברוח טובה וחיוכים.