חבלה, עזון עתמה

איחורים מצטברים בין מחסומי חבלה ועזון עטמה. איחור של 1/4 שעה בחבלה תפח לאיחור של 35 דקות באורנית. 

יום העבודה של העובדים בחקלאות יתחיל שם היום אחרי שעה 9.00.

לטרטורים השגרתיים נוספים איסורים חדשים - כבשים פלסטיניות לא יעברו במחסום למרעה על אדמתם!

הכיבוש יודע ש"שתיקת הכבשים" מובטחת.  

6:35 בחבלה. השערים סגורים ואין זכר לחיילים. כמה פלסטינים כבר המתינו מול שער הכניסה הדרומי/מזרחי.

 טילפנו למת"ק לדווח ולהתלונן.

בשטח שבין השערים חנתה מכונית פרטית. כעבור דקות יצא ממנה רב סרן, ולשאלתנו מדוע לא פותחים אמר "הגשש אחר".

ב- 6:45 היגיעו החיילים, משטרה צבאית. גם הם במכונית אזרחית, חכורה.

הבדיקות התנהלו בקצב רגיל. למשימת ההוכחה על חפותו, נדרש כעת כל פלסטיני לסגור אחריו את השער ביציאה לעבר המשתלות. כשמישהו מתרשל בכך, החיילת מזכירה לו: "חבר, סגור בבקשה את השער". הכלוא משתתף בצייתנות במשימת הכליאה. 

נהג מכונית שעומד בצד וממתין להסעת פועלים למקום העבודה שלהם, נחקר בתקיפות על ידי החיילים, במיוחד על ידי החיילת החרוצה. לחבריה היא אומרת משהו כמו: 'היה לי חוש שיש איתו בעיה'. אבל הסתבר שלא בעיה ולא ...

הנהג כעוס, אמר 'הרי החייל הזה מכיר אותי, אני נמצא כאן ומחכה לפועלים יום-יום'.

לקראת עזיבתנו ניגש אלינו פלסטיני מודאג; כבר שבוע ימים החיילים לא מאפשרים לו להעביר את עדר הכבשים שלו לרעות באדמתו במרחב התפר. הוא מסר את שמו, וביקש שנברר מה קורה. הוא פגוע ומסביר לנו שהוא מוכר, יש לו אדמות וחקלאות באזור ופתאום לא מאפשרים לעדר לעבור.

במשך רוב הזמן המתינו כ-30 איש בשער, והיה ברור שהחיילים, שאיחרו לפתוח את השער, יתקשו לסיים את הבדיקות עד 7:40 שעת הסגירה. את מחיר האיחור שילמו הפעם "בגדול" הפלסטינים שהמתינו בשער 4, עזון עטמה/אורנית.

8:20 בעזון עטמה. אחרי נסיעה בעומס בתנועה ותעיה בדרכים, נדהמנו לראות שהשער - שהיה אמור להיפתח ב-7.55 - עדיין סגור ומסוגר. נהג מונית שחיכה במקום אמר שהוא מחכה כבר חצי שעה ועדיין לא באו לפתוח.

שוב התקשרנו למת"ק להתלונן.
כעבור כמה דקות הופיע במקום "הגשש" המשוריין, סרב להחליף איתנו מילים והמשיך לכיוון אורנית. החיילים היגיעו בעקבותיו ופתחו את השער ב-8:32! ברור שחלק מיום העבודה כבר אבוד.

ב-8:45 עבר בשער עדר כבשים, שדילגו בשמחה לכיוון שדה המרעה. החיילת החרוצה ועוד חייל עיכבו את הנער הרועה, ודרשו מאביו להחזיר אותו עם הכבשים לעזון עטמה.

ההסברים של הפלסטיני שהוא עובר עם העדר יום-יום, ואפילו אתמול עבר,  לא עזרו לו.

גם הטלפונים שלנו למת"ק לא הועילו.

כנראה בעקבות תלונות בעל העדר ותלונותינו, גם החיילים טילפנו לברר מה הפקודה בעניין הכבשים. התשובה הייתה שאסור להעבירן. תשובות המת"ק לפניותנו הנמשכות היו ראשית, שאין מי שיענה כי הם נמצאים בטקס ולא יכולים לבוא לטלפון, ושנתקשר למת"ק הפלסטיני (גם בעלי העדר הסביר לנו שהפלסטינים לא יכולים לעשות דבר. צריך את המת"ק הישראלי).

שנית, כשכבר הישגנו את וואליד, אמר שיש הוראה מהחטיבה לא להעביר את העדר. הם דנים על כך.

(נראה שיהיה צריך לכנס את המועצה לביטחון לאומי להחליט בעניין).