כפר ג'מאל, מעבר אליהו, פלאמיה

נסענו לבדוק את מחסומי פלאמיה, הצפוני והדרומי,   ועוכבנו  למעלה משעה וחצי – פארסה עצובה ומטרידה.

11:15 מחסום אליהו - התנועה זורמת

בכניסה לעזון -  הג'יפ הצבאי חונה בצלו של העץ

בכפר ג'מאל – התעניינו בסיפורו של בנו של ידידנו ז'.  אתמול בפגישה עם נציג המשטרה הפלסטינית נמסר לו שהוא נתפס עובד בישראל. אבל הבחור מעולם לא עבד בישראל, תמיד עזר למשפחתו בשדות הזעתר. מי המציא את הסיפור הזה ?

פגישה עם צעיר מג'נין. לפני כ-3 שנים אביו נפל ושבר את רגלו בזמן עבודה בישראל. רופאים מטעם חברת הביטוח הישראלית עד היום לא בדקו אותו. פנה לעו"ד מאום אל פחם שאמור היה לטפל בתביעה שלו, אך תוצאות אין.

נתנו לו מספרי טלפון של אירגונים שעשויים לעזור לו.

פלאמיה -  שער ישן – 014 השער כצפוי סגור בצהרים. מצידו השני של המחסום 2 טרקטורים עמוסים בשקים ובחקלאים. הם עולים על כביש המערכת כדי לצאת מהשער הדרומי. אנחנו מתקרבות לגדר ושואלות אם הצבא מרשה להם לנסוע על הכביש והם עונים בחיוב. הם מסיעים גם את כל הולכי הרגל האמורים לעבור בשער פלאמיה.

אנחנו נוסעות למחסום הדרומי החדש -  935 -  טרקטור מחכה לפתיחת השער ובצד השני של המחסום, על כביש המערכת,  2 הטרקטורים מהמחסום הצפוני.  

בשעה 13:00 נפתחים השערים.  המפקד מתקרב אלינו ומתחילה סדרת השאלות המוכרת כל כך.

מאין, לאן, למה וכו' ואחר כך מגיעות הקביעות:  זה שטח צבאי, אסור לכן להיות פה, אתן בשטח הרשות הפלסטינית ועוד ועוד.  בסבלנות וברוח טובה אנחנו מסבירות שאיננו בשטח A , שלא עברנו שום שלט אדום שאוסר עלינו מעבר, שאנחנו פוקדות את המחסומים בגדה לעתים קרובות ובכלל אנחנו נשים שומרות חוק.

הם מבקשים תעודות מזהות  אנחנו מוסרות ואומרות להם שאנחנו יודעות שאיננו חייבות למסור לחיילים תעודות כלשהן. הם נעלמים עם התעודות וצצים עוד ועוד חיילים. אני מונה כבר 7 סביבנו.

התעודות מוחזרות. אך אנחנו מעוכבות.

למה?  ראו אתכם במצלמות מתקרבות לגדר. אני חוזרת על הסיפור עם החקלאים על הטרקטורים, שרק שוחחנו אתם.

מגיעה קצינה שוטרת צבאית.  שוב אנו מתבקשות למסור תעודות הפעם אנחנו מסרבות. והדרישות זורמות, תכבו את המנוע, תמסרו את המפתחות של המכונית, תצאו מהרכב וכו'.

אנחנו מסרבות בתוקף. נשארות במכונית הממוזגת.

והם:  אתן מבינות שאתן מעוכבות ?  ודאי שכן !

הזמן זוחל, אנחנו רעבות, אלכס חייבת לשירותים... וחילינו האמיצים, עם נשק שלוף, מקיפים את הרכב כדי לחסום אפשרות של נסיעה.

מתחילה סדרת טלפונים. למיקי, לגבי (נמצאת בישיבה ואנחנו שולחות לה SMS).

מתקשרות לראים הרמת"ק.  הוא מבקש לדבר עם האחראי בשטח. נגש החייל למכונית ולשאלתו של ראים הוא עונה תתקשר לחמ"ל, הם יעדכנו אותך.

ראים מאבד עשתונות. חייל, הוא צועק, אתה מדבר עם סגן אלוף, חוצפן שכמוך.

והחייל חוזר על דבריו, דבר עם החמ"ל,  אך לא מוסר לראים פרטים.

אנחנו מתבקשות למסור שוב את מספרי תעודות הזיהוי ומוסרות בשמחה, אך לא את התעודות עצמן. אני שואלת את שמותיהם והם עונים "חיל" מאיזה חיל אתם ? שתיקה.

13:45 שיחה עם גבי לסקי

בינתיים אנו מוקפות כבר ב-9 אנשי כוחות הביטחון. החיילים חדורי מוטיבציה מאמינים בצדקת דרכם. "אנחנו רק ממלאים פקודות"

אני לא יכולה יותר להתאפק ושואלת  : הרי אתם לא נענים לבקשת הפלסטינים לפתוח את שער 914 כי לצ.ה.ל  אין  מספיק כוח אדם, איך זה יתכן ש – 9 איש שומרים על שתי נשים? אתם לא רואים את האבסורד?

14:00 -  ואז  החלפת משמרות. מג'יפ שמגיע מדלגת כתת חיילים. מסתודדים. הישנים מעבירים את פרטי האירוע לחדשים.  שתי נשים מזדקנות מתל אביב מועברות לרשות החיילים שזה עתה הגיעו.

המפקד קורא לי לצאת מהמכונית.

בשיחה בצד השביל חוזרות כל השאלות הישנות. אני עונה בסבלנות ומספרת על מחסום ווטש  אני שואלת במה אנו נאשמות והוא אומר ראו אתכן בשער הישן (914)  מעלות פלסטיני למכונית. זה מצולם. אני מבקשת לראות את התמונות. נשבעת שאיש לא עלה ולא ירד מהמכונית שלנו למרות שאין איסור לקחת טרמפיסטים.

הזמן זוחל, אנחנו רעבות, אלכס חייבת לשירותים... וחילינו האמיצים, עם נשק שלוף, מקיפים את הרכב כדי לחסום  כל אפשרות של נסיעה, קדימה או אחורה.

14:15 בעוד אנו עם גבי על הקו מודיעים לנו שאנחנו משוחררות ומציעים לנו לנסוע על כביש המערכת. מה ?  במה זכינו ? אתם לא טועים ?

אנחנו מעדיפות לנסוע בדרך הישנה דרך ג'יוס ומשם לעזון.

15:00 בעזון הג'יפ עדין חונה במקומו.

במחסום אליהו נבדק הבגאז'  ומימין כ-7 מכונית פלסטיניות בבדיקה. לא הצלחתי לראות כלבים.