זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים, תיאסיר

10.30 מחסום זעתרה / צומת תפוח – העמדות לא מאויישות, אך 2 שוטרי מג"ב מסתובבים בכיכר מבלי לעצור את התנועה.

10:45 - מעלה אפריים – לא מאוייש. גם אחר הצהריים , 16.00 , לא מאוייש.

מחסום חמרה – לא היו תורים ב-13.30 וב-15.40. אבל עדיין מסלול אחד חסום , ויש דיווחים על עומס בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

מחסום תיאסיר- פתוח לתנועה. (ראה תמונה) . דחפור ענק חונה שם – הכנה להריסות ? (למחרת היו הריסות בחומסה).

מעיין אל עוג'ה– מצפון ליריחו בדרום הבקעה. שופע מים. הגשמים הרבים שירדו השנה זורמים במערכת התעלות המשוכללת שבנו הירדנים לפני 1967, ששירתה את העיירה אל עוג'ה ואת כפרי הסביבה וגם את ים המלח הזינה. אבל כל השנים בהן לא תוחזקה , ואפילו נותרה יבשה, נתנו אותותן והסכרים חלודים וחלק מהתעלות הרוס. אבל במה שנותר מהן , חוגגות משפחות פלסטיניות – מחת לכל עץ רענן , כל 20-30 מטר , ילדים מקפצים עם גלגלי ים ומזרנים למים הצוננים. תוך חודש חודשיים יהיה כל זה חרב בגלל משאבות הענק הישראליות (נערן 1,2,3,4) העושקות את כל המים מהפלסטינים ומעבירות אותם להתנחלויות.

תוצאות האימונים–בתחילת מאי נערך תמרון צבאי גדול  בבקעת הירדן. כל תמרון כזה גורם לגירוש זמני של תושבי רבים שנאלצים למצוא מסתור לעצמם ולצאן תחת שיחים או תחת גשרים – צפופים ומבוהלים עד תום הירי. הטילים שורפים שדות שעיבדו בעמל רב הפלסטינים שזכו סוף-סוף השנה לברכת הגשם והצליחו להניב חיטה ושעורה, ואז בא הכובש ושרף אותם. אך הגרוע מכל הוא אותם נפלים – פצצות שלא התפוצצו שהצבא , בהזנחה פושעת. מותיר בשטח באלפיהם. רועים, מרביתם ילדים ונערים רכים, מוצאים, משחקים בהם ומשלמים בחייהם ובפגיעות קשות .נאמר לי שתחקיר של הרשות הפלסטינית מצא שאחד הנערים, נפצע ב-22.5 מנפל של פצצת זרחן !!! שהשימוש בה אסור על פי החוק בינלאומי. ב-19.5 התחוללה, שוב, כתוצאה מהירי שריפת ענק – שהשמידה אלפי דונמים של שדות, מהאזור שליד בסיס כפיר (ליד חמדת) עד קרוב למחסום תיאסיר. בלי מים ובסנפירים נאבקו התושבים באש והפסידו. לעומת זאת את האש שקרבה לבסיס כפיר כיבו מטוסים בקלות. אחד מאלה שנלחמו באש , נפצע קשה מאוד כאשר נפל של פצצה התפוצץ בגלל האש ורסיס חדר לראשו.

ילדים – עבדים בהתנחלויות-  על שביל המוביל לשדות ממול לכניסה להתנחלות גלגל עמדה קבוצת של כ-15 פועלים והמתינה להסעה בתום יום העבודה. השעה היתה 13.00 והשמש קפחה. מה שאפיין את הקבוצה היה גיל הפועלים – 10- 14 . ילדים קטנים שהתקוטטו והשתוללו כילדים בכל העולם. כשניגשנו הם סיפרו לנו בשמחה שהם עובדים בשדות הגמבה. מאוד סקרנים לגבינו וכשאמרנו להם שאנחנו יהודים מתל אביב , המטירו עלינו שאלות. מגיעים מאחד הישובים בגדה (אינני רוצה לחשוף סימנים מזהים). מגיעים לעבודה ב-5.00 בבוקר, עובדים בשמש עד הצהריים.