חמרה (בקעות), תיאסיר
הבקעה מעולפת מחום, הרמדאן מבריח את התושבים
לצד הכביש, מול ההתנחלות רותם ראינו נגמ"שים (?) פתוחים. במרחק מהם בצל עץ שכבו חיילים, נראו ישנים.
העלייה למחסום תיאסיר
חמאם אל מאליח: המקום נראה נטוש. גם בקיץ הקודם בחודש הרמדאן המקום נעזב, (אז גם נהרג נער-רועה מהמשפחה). פרות רועות במדרונות היבשים, הצאן מצטופף בצל העצים המעטים.
בעמק שמדרום לכביש, ראינו חיילים, שני אוהלים ודגל.
אישה עמדה בצד הכביש, עצרנו. היא בדרכה לטובאס לקניות. לא רצתה לשתות (בשל הצום). למרות חששותיה (שנראו לנו מאוד סבירים) היא הסכימה לנסוע איתנו לתיאסיר, משם תוכל להמשיך במונית לטובאס.
את הביקור במרכז העיירה הפלסטינית, שעד לא מזמן לא יכולנו להגיע אליה, השארנו לפעם אחרת כי הטרמפיסטית שלנו ביקשה לרדת ליד בית הספר, שנמצא בכניסה המזרחית, ולהמשיך ברגל.
מחסום תיאסיר
המחסום פתוח לתנועה חופשית. חייל שירד ממגדל השמירה הלך אל עמדת החיילים על הכביש, בידו פח זבל. מלבד זה המקום נראה שומם. סימנים של שריפה ניכרים בשטח לאורך הכביש ובסביבת המחנה הנטוש.
14:30 חאלת מכחול
היישוב הקטן נראה מעולף מהחום. נפגשנו עם א' באוהל המשפחה. הבנות ישנו. שמענו על המשפחות שעזבו. ברכנו אותם ואת הסבתא לכבוד החג המתקרב.
15:00 מחסום חמרה
למדנו כי גם המחסום הזה מיותר (כאילו שלא ידענו) וכנראה שייעזב כמו מחסום תיאסיר. ממילא יש דרכים רבות וסלולות להגיע אל כביש 90. "המפקדים החליטו שאין פה צורך בטחוני וגם עכשיו הוא משמש רק כ'רשת דייג'." שאלנו - גם מיותר וגם נתיב אחד חסום??? (לא היה לו את מי לשאול).
חייל ושני צעירים בבגדים אזרחים, שבאו במכונית, הביאו לחיילי המחסום בקבוק שתייה וופלים. התנועה היתה דלילה. גם זמן המתנה קצר הוא מיותר (תמיד, ובפרט בחום ובצום).
15:25 עזבנו.
באזור החממות אשר ליד ברדלה עמדו 6 או 8 רכבים, שנראו לנו נגמ"שים, בשתי שורות. לא נראו חיילים.
15:45 מחסום בזק. השאלות הרגילות. עברנו.