זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים

משפחתו  של סלימן כעבנה המונה יותר מעשר נפשות הפכה להיות השעיר לעזאזל של המינהל האזרחי. באמצע החורף שעבר, בפקודת המינהל האזרחי, הרסו את המאהל שלהם והם בנו אותו בחזרה לאט לאט בעזרת תרומות מארגונים שונים (גם חברות ממחסוםווטש תרמו).  הקיץ הזה שוב התנפלו עליהם. לפני כחודש עיקלו להם את הטרקטור ואת עוקב המים ממנו הם והכבשים שותים. כדי לפדות את הרכוש שלהם היה עליהם לשלם 4,000 ש"ח (שכר יומי בבקעה נע סביב 70 ש"ח). מובן שאין בידם סכום כזה. שוב - דפנה ארגנה התרמה. היום שוב הפקיעו מהם את הטרקטור. ומה יעשו עכשיו? האם כל חודש  נתרום כסף לקופת המינהל האזרחי? עד מתי??? העילה "המשפטית" להתעללות הזאת: הם חיים (מתגוררים ורועים) ב"שטח אש" שהכניסה אליו אסורה. למה נטפלו דווקא למשפחה הזו? כל שטח הבקעה הצפונית (צפונה מחמרה) הוא "שטחי אש" (רק לא ההתנחלויות חלילה) כך שאלפי הבדואים שגרים שם כולם עבריינים ואפשר להרוס את בתיהם ולקחת את רכושם בכל רגע ללא דין וללא דיין. משפחה זו חוכרת את הקרקע מגוף כנסייתי כלשהו שהוא הבעלים החוקיים של הקרקע.

צומת תפוח/מחסום זעתרה 10.20 - אין פעילות חריגה. כרגיל שני חיילים מאבטחים את הטרמפיאדה של המתנחלים לכיוון דרום. 2 מגדלי השמירה מאוישים.

מחסום מעלה אפרים 10.35 – חודשים רבים המחסום הזה אינו מאויש והיום, משום מה, עומד שם טנדר של המשטרה ולידו שני שוטרי מג"ב. עצרנו וראינו שהם מעכבים רכבים פלסטינים (אנחנו בשטחי האפרטהייד) באופן אקראי וגם בודקים תעודות, במשך כ-3 דקות.

מחסום חמרה 11.00
המחסום עדיין מתפקד רק עם מסלול אחד פעיל, מדי פעם משנים בו את כיוון התנועה. זה כמובן מכפיל את משך ההמתנה למעבר. בשעה זו התנועה דלילה ואין תורים ארוכים. כשחזרנו בשעה 16.35 - היה תור של 7 מכוניות בצד שלנו (המזרחי) ולא ראינו כמה מחכים בצד השני. התעכבנו 10 דקות ובמשך הזמן הזה בסך הכל עברו 14 מכוניות מכיוון מזרח ו-8 מכיוון מערב. עם זאת התור לא התקצר.

צומת תפוח/מחסום זעתרה 17.25 - בכניסה לצומת מכיוון מזרח – מחסום פתע, ג'יפ צבאי ולידו כמה חיילים, שורת דוקרנים המונעת עקיפה, ותור של 4-5 רכבים פלסטינים, כמובן. עצרו כל אחד לתשאול קצר. ליד הג'יפ עומד רכב של מתנחלים. אחרי שעברנו את הצומת ראינו שהמחסום בוטל.

חוץ מזה ביקרנו משפחות שאנחנו מכירות, לאחר היעדרות ממושכת.במשפחה אחת ,שגרה בסמוך להתנחלות משכיות, סיפרו לנו שהם התחילו לכסות את גג האוהל ביריעת פלסטיק כהכנה לחורף, ואז מישהו מההתנחלות צפה בהם והזעיק חיילים. אלה הגיעו מיד וציוו להוריד את היריעה בתואנה שזה מעשה שאסור לעשותו. אם צריך לבקש לכך אישור מהמינהל האזרחיאין סיכוי שיקבלו. לזה ייקרא יחסי שכנות טובה.
ביקרנו גם במשפחתה של ביסן , הילדה שעברה לא מזמן ניתוח בהדסה בירושליםהודות למבצע שהובילו חברות מ"ו. ראינו את ביסן עומדת והולכתבעזרת הליכון, אחרי שישבה כל חייה (תשע שנים) בכיסא גלגלים!  הם מסרו דרישת שלום חמה לשולי וחנה שבזכותן התרחש הנס.