עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
איה קניוק, ניצה אמינוב (מדווחת)
21/09/2014
|
בוקר

שוש קאן מ"נשים למען אסירות פוליטיות" (שכמובן נכחה גם היא) סיפרה לי על מעצרה של פידאא סלימאן מבית עור תחתה בגין זריקת אבנים. מעצרים כאלה אינם שכיחים וחשבנו שיהיה מעניין לצפות בדיון.

הדיון היה קצר – כתב האישום הוקרא ועו"ד אחמד ספייה ביקש דחייה כדי לבוא בדברים עם התביעה.

הדיון הבא נקבע לתאריך 28.10.14

בחצר דיברנו עם האמא של פידאא ועם בן דודה. באותו היום התקיים גם דיון של אח של פידאא

 

עלאא מוחמד ח'דר סלימאן  - ת.ז. 853005056

הדיון היה על בקשה להארכת מעצרו והתקיים בפני השופט סא"ל חנן רובינשטיין.

את עלאא ייצגה עו"ד אחלאם חדד. עורכת הדין טוענת שיש מחלוקת לגבי הראיות בתיק, גירסאות שונות בתאריכים שונים של עד מפליל. היא חושבת שיש סדק מהותי בתשתית הראיתית ,ולדעתה לא ניתן להוכיח את מהות העבירה. עורכת הדין מבקשת לשחרר את מרשה או לחלופין להורות על חלופת מעצר.

מלכתחילה היה ברור שאין סיכוי שהשופט יקבל את בקשתה – התובע מוסר כי לחובת הנאשם הרשעה משנת 2007 אשר בעקבותיה נגזרו על הנאשם 6 שנות מאסר לריצוי בפועל. בסוף שנת 2008, לאחר שריצה 20 חודשי מאסר בלבד, שוחרר הנאשם במחווה. (הכוונה היא לשחרור אסירים במסגרת אחת המחוות שנעשו לאבו מאזן נ.א.). כפי שראינו במקרים רבים, קיימת מגמה להחזיר לכלא את כל אלה ששוחררו מחמת מחוות אלה ואחרות, ולא ריצו את עונשם עד תום.

השופט החליט על הארכת מעצר של 8 ימים עד ליום 28.9.14

מהשיחה עם האם ובן הדוד למדנו כי לאם 4 בנים ו-3 בנות. מתוכם 4 בנים ובת אחת בכלא. שניים מהבנים יושבים כבר 8 חודשים בכלא.

פידאא זרקה אבנים על מכונית בכביש 443, קרוב למחסום מכבים, והחיילים עצרו אותה בו במקום. את עלאא, אחיה, עצרו כמה ימים אחרי כן.

בכלא נמצא גם בן דוד. האב היה אסיר במשך 3 שנים ולאחר ששוחרר מת מסרטן, לא הצלחתי להבין אם חלה בכלא ולכן שוחרר.

 

איה, שיודעת על הקשרים שיש לי עם בית אומר, הפנתה את תשומת לבי לשיחה בין אחלאם חדד לבין בחור צעיר כשעלה השם אבו מאריה. מסתבר כי אחיו הצעיר של הבחור, בן 16, עצור כבר כמה ימים, ואני מכירה את קרובי משפחתו. כמו תמיד הפלסטינים שמחים לגלות שיש מי שמכיר את מקום מגוריהם. וכשהוא אמר לי שהם גרים קרוב להתנחלות כרמי צור ואמרתי שאיה ואני יודעות בדיוק היכן זה ומה עובר עליהם, הסולידריות הייתה כל כך ברורה לו.

אשה מחוסאן פנתה אלינו ואמרה שהיא מכירה אותי. מסתבר כי היא נסעה איתי, במסגרת הפעילות של "לא מצייתות" לים.

[לא מצייתות" כללה קבוצת נשים שהכריזו על אי ציות אזרחי והבריחו נשים לישראל נ.א.]

שוב, חוץ מלמסור דרישות שלום והסבר על הנוכחות שלנו בבית המשפט לא היה יותר מה לעשות, אבל גם כאן הסולידריות הייתה ברורה.

שובר לב במיוחד היה המפגש שלי עם ההורים של חליל קריע. על חליל דיווחתי לראשונה ב-1.9.13.

חליל היה אז בן 16, חולה סוכרת נעורים שזקוק לזריקות אינסולין מידי יום. חליל נעצר כשחזר מירדן ומואשם בזריקת בקבוקי תבערה. עורך הדין הראשון היה טארק ברגות, ומהר מאוד ההורים שכרו את עו"ד חאלד אל עארג'.

נכון להיום חליל עצור כבר 13 חודשים, ועורך הדין מסביר לי בכל פעם כמה קשה להגיע לעסקה מפני שיש מפלילים. עם זאת, כמעט שלא היו דיונים מפני שבכל פעם עורך הדין מבקש דחייה. גם הפעם לא היה ברור אם יתקיים דיון, ואני חושבת לעצמי על המעצר הממושך של חליל וגם אם תהיה עסקת טיעון, הרי שאת עונשו הוא כבר ריצה (בהתחשב בכך ש"אין לו עבר" כלשון בית המשפט).

שאלתי את האב, שהוא רופא במקצועו וטיפל בסוכרת של חליל עד למעצרו, מה מצב הבריאות של חליל, והוא אמר שהיא מידרדרת. נדמה לי שבקמטים המתרבים על פני ההורים אפשר לספור את כל חודשי המעצר של הבן.