קוסרא, מג'דל בני פאדל

לפני כשנה פשטו מתנחלים מההתנחלות אש קודש על הכפר קוסרא והחלו במלאכת ההרס שלהם. אנשי הכפר רדפו אחריהם, לכדו אותם והסגירו אותם לידי הצבא. לאחר האירוע הזה, שממנו נחלצו בבושת פנים, נמנעים המתנחלים מחדירה לכפר. האם "סוף טוב הכל טוב"? לא כשמדובר בכיבוש הישראלי. את מקומם של המתנחלים תופסים עכשיו החיילים. בימים אלה, כאשר יש להשלים את הכשרת החלקות החקלאיות תוך חודש כדי להכינן לקראת הזריעה והשתילה בתחילת החורף, מגיעים חיילים לשטח ומשביתים את העבודה. התואנה: אין לתושבים אישור לעבד את אדמתם. אז מה אם החלקות ממוקמות בשטח B שבו אין כלל צורך באישורים???   

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. 

9:30 צומת תפוח. בככר ג'יפ ולידו חיילים. במגרש רכב צבאי נוסף. מאחורי תחנת האוטובוס דחפור מכשיר את הקרקע לקראת סלילת כביש לפלסטינים, שלא ינועו בכביש הקיים שיהיה מיועד לישראלים בלבד. מדיניות אפרטהייד כבר אמרנו?

9:50 קוסרא. בבית המועצה מורגש מתח. ע. ראש המועצה מדווח לנו שחיילים הגיעו לשטח חקלאי של תושבי הכפר המצוי בשטח B ומונעים מן העובדים להמשיך בעבודתם. הוא מזמין אותנו להצטרף אליו ואל צוותו לנסיעה לשטח. אנו נוסעים במעלה ההר על כביש שמחסומי אבנים מפוזרים עליו. משמאלנו תשתית כביש שבסלילתו החלו לפני מספר שנים, אבל רק לפני כחצי שנה זכה באישור. הכביש מתוכנן ככביש טבעתי בתוואי קוסרא -  ג'אלוד - קריות -  תלפית  - קבלאן, בואכה כביש 60. 

בשטח הפרוס מול "אש קודש" שבראש הגבעה אנחנו פוגשים קבוצה של כ-15 פועלים שהגיעו מג'נין עם דחפור. הצורך בעזרת כוח אדם מבחוץ נובע מקוצר הזמן שאושר לעיבוד השטח המונה 470 דונם ומההפרעות הבלתי פוסקות של הצבא. (לשטח אדמ הנוסף, שכולו טרסות ירוקות, ואף הוא מוגדר כ-B'  הצמוד כמעט לבתי ההתנחלות אסור לתושבי הכפר, הבעלים, להתקרב). הפועלים שרועים באפס מעשה על הסלעים. צוות החיילים שלמולם מונה שלושה: שני חפ"שים ומפקד בדרגת סמל ראשון. שלושתם חמושים מכף רגל ועד ראש. בעוד ע. מנהל שיחות טלפוניות עם הרשויות, אנחנו נכנסות לשיחה עם החיילים. שני הטוראים הם עולים חדשים. האחד מצרפת והשני מארה"ב. לשניהם עברית בסיסית. בסך הכל שנה בארץ, אבל שטיפת מוח הם כבר עברו ואין להם ספקות לגבי ההיסטוריה של המקום: "אנשי קוסרא הם המתנחלים", אומר האמריקאי בטון נחרץ.  "הם לקחו את האדמה מתושבי אש קודש שהיו כאן לפניהם". לא פחות. הצרפתי חולק איתנו את גירסתו לגבי האירוע שבו המתנחלים שפלשו לקוסרא נתפסו ע"י התושבים ונמסרו לידי הצבא: "הפלסטינים כמעט רצחו את תושבי אש קודש. החיילים הצילו אותם ממוות". מפקדם, נער כמותם, עומד מן הצד ואינו מגיב כשאנחנו מציגות להם עובדות כהווייתן.  

אלה ה"צידוקים" שמספק הצבא לנערים התמימים הללו, כדי שיעמדו בביצועים שהוא משית עליהם ללא נקיפות מצפון מיותרות. כך זולגת משנת המתנחלים, מנהיגיהם  ורבניהם אל תוך שורות הצבא.

ראש המועצה ע. מתאמץ, באורח מכמיר לב, להוכיח לנושאין כל הצדקה להפסקת העבודה: הרי בולי, מפקד בדרג גבוה אישר באוזניו בעת ביקורו בכפר לפני כחודש שאכן מותר לתושבים לעבד את השטח הזה. הוא חוזר ומוסיף נימוקים, כמי שלא יכול להשלים עם העוול: "הרי השטח הוא שטח B, אז למה לא נותנים לנו לעבד אותו?"."גם  המת"ק חזר ואישר הבוקר שיש לנו אישור לעבודה, אז איך זה שמגיעים חיילים ומונעים מהפועלים לעבוד?"

סוף סוף מגיעה הפקודה להתפנות. הסמל אוסף את שני חייליו. הם מתרחקים קצת, מסתתרים מאחורי גבעה ומניחים, כמו במשחק שדה בצופים, שהם רואים ואינם נראים. הפועלים קמים ומתחילים להתארגן, גם הדחפור נכנס לפעולה.   

אנחנו רוצות להאמין שנוכחותנו במקום בזמן אמת הרתיעה את החיילים וסייעה לכך שהעימות הסתיים הפעם ללא נפגעים. 

בחזרה לבית המועצה מספרים לנו על אירוע שהתרחש ביום ששי והסתיים אחרת: חיילים הגיעו לשטח B הקרוב לבתי הכפר. ראש המועצה ואתו מספר תושבים יצאו לקראתם. חייל דרש מהם להסתלק. "אתם לא יכולים להיות כאן!", צעק. ראש המועצה החל להתווכח. החייל ירה גז פלפל היישר לפניו. התוצאה - אישפוז של יומיים בבית החולים. גם וונדליזם לשמו מבצעים החיילים. אתמול הם עקרו את דלת המבנה שבו ממוקם מיכל המים של הכפר, ושברו את הגדר מסביב

מתנחלי אש קודש, אחת ההתנחלויות האלימות ביותר, בוודאי רווים נחת, שהרי מלאכתם נעשית, ובחריצות רבה, על ידי אחרים... 

ותוספת: היום, יום לאחר המשמרת, מתברר לנו בשיחת טלפון עם ראש המועצה שהשקט

נשמר והעבודה נמשכת.

לשם העלאת מצב הרוח - הרי תצלומים של זוג תאומים חמודים, ראג'יה הילדה ואחמד הילד שפגשנו בבית המועצה בקוסרא.

11:30 מג'דל בני פאדל

אין ספק: מזלם של הפלסטינים בכפרי הגדה תלוי הרבה במיקום. מספר הקילומטרים מהתנחלויות אלימות או מכביש שהמתנחלים רוצים לשלוט בו יכול להשפיע, לשבט או לחסד, על רמת הביטחון ואורח החיים  של התושבים . מבחינה זו מזלו של הכפר מג'דל בני פאדל שפר עליו. הוא ממוקם מצדו המזרחי של כביש 458, ולכן מרוחק מגוש ההתנחלויות האלימות כדוגמת אחיה, אש קודש, שבות רחל ואחרות. בנוסף, בשל ריחוקו היחסי ממרכז ההתרחשויות הביטחוניות, הצבא כמעט ואינו מגיע אליו. ואף על פי כן... 

בבית המועצה אנחנו פוגשים את ג', ראש המועצה. הוא חי בעברו בכוויית, ו"עשה עליה" בעקבות אשתו שהיא אזרחית פלסטינית. הוא עומד בראש כפר שבעיית ההגירה לא פסחה גם עליו: בכפר מתגוררים כיום 3000 תושבים. 2000 מבני הכפר חיים בחו"ל. מרבית שטחי הכפר, גם החקלאיים וגם הבנויים, מוגדרים כשטחי B ורק מיעוטם כשטחי C. 

כמו בכפרים אחרים בסביבה, גם לכפר זה אין בעיית מחסור במים. קו המים שמגיע מרג'אייב שעל יד שכם מספק את כל צרכיהם. קו זה הוקם בעזרת תרומה מגרמניה. (כשנדמה לג' משום מה שמישהי מאתנו מרימה גבה, הוא מטיח: "גם אתם קבלתם תרומות מגרמניה, בגלל השואה". מה שנכון.). 

שני מחסומים נמצאים משני צידי הכפר: מגדלים ממערב ומעלה אפרים ממזרח. אלא שמחסומים אלה אינם מאויישים בקביעות. באזור נמצאת גם ההתנחלות גיתית אך הקרבה אליה נסבלת. 

הבעייה הבוערת של הכפר היא צווי הריסה. 30 בתים, הממוקמים בשטח C קבלו לאחרונה צווים. בהליך המשפטי מטפל משרד עורכי דין בירושלים, שעובדים בו גם עורכי דין מחו"ל. 

ג' מתרעם גם על הרשות הפלסטינית: אמנם כשיש פרוייקטים הרשות אמנם עוזרת, אך היא מעדיפה לעזור לערים הגדולות מאשר לכפרים. ראשי ערים מקבלים משכורת מהרשות. ראשי מועצות כפרים - לא.  

12:30 צומת תפוח. פחות נוכחות צבאית בהשוואה לבוקר.

13:00 חזרה לראש העין.