ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר אייל

שגרה לחוצה

ארתאח

4:45 הרחבות כבר מלאות אנשים. בדרכנו אל צד הכניסה למתקן אנו מבחינות בעמדת שמירה חדשה, שהוצבה במקום שיאפשר למנוע גישה אל גדר ההפרדה. בינתיים לא מאויישת – אבל נראה כהכנה למניעת גישה שלנו אל הגדר.

ליד הגדר עצמה - ההמולה הרגילה של המחכים והדחוסים במסלולים השונים. מסלול הנשים, כרגיל, מלא גברים (מאוחר יותר אומרת לנו, בטרוניה, אשה בצאתה – שאין נותנים לנשים לעבור,  ומבקשת שנעשה משהו. מוסיפה – זו לא אשמת היהודים. זה אנשים שלנו...). שוועה של אי נחת עולה, הפעם, דוקא מבפנים מתוך המתקן. השערים סגורים. לאחר כמה דקות יוצאים גבר ואשה חזרה לשטחים, ואיננו מצליחות להסב את תשומת ליבם כדי לשאול מדוע. השערים נפתחים ב-4:50.

5:00 בצד היציאה לישראל עדיין פועלת קרוסלה אחת בלבד, למרות שקיימות שתיים, וגם בלחץ הגדול ביותר לא ראינו שנפתח הפשפש הצדדי. כאן אנחנו כבר מורחקות מספיק מהבניין באופן שאין לנו אפשרות לראות כמה אשנבים פתוחים, ואת התנהגות העובדים במקום... הערות היוצאים: ״אלה חיים אלה?״ או ״החיים שלנו בזבל״ או ״ארררר״ שזו קריאת רועים לזרוז העדר.

מעבר אייל

5:45 הרחבות והמגרשים מלאים קהל. אוטובוסים מוסדרים מחכים, מתמלאים ויוצאים.

כשאנו מנסות למצוא דרך אל צד הכניסה למתקן (ומוצאות) מנסה שומר במגדל שמירה לעכב אותנו באמירה שזו דרך מערכת שאסורה בגישה. אנו מסבירות שרק רוצות לראות מה קורה בכניסה למתקן... ובכניסה (באותו קטע קצר שניתן לצפות) – אין לחץ בשעה זו. כל המגיע נכנס. 

חבלה

6:25 בהגיענו, השער כבר פתוח, אנשים יוצאים, עגלה רתומה לחמור בדיוק עוברת. הכל נראה רגוע ושגרתי.