קלנדיה
קלנדיה בהמשך למעקב שלנו בנושא מכוניות מוחרמות, ביקרנו בבנין המשביר לצרכן בעטרות מקום המשמש את המג"ב בין השאר כמתקן חקירות. על אף שהבנין עומד בצידו השמאלי של הכביש המוביל לקלנדיה, ניתן להיכנס אליו אך ורק מצידו השני שנמצא במרחק של כשש דקות נסיעה משם. נסענו אם כן לשם ושוחחנו עם איש מג"ב שעמד בשער - לא למדנו מדבריו הרבה למעט העובדה שנהג (ישראלי כפלשתיני) הנתפס עם שב"ח ברכבו מובא לכאן לשם חקירה שבסופה מתקבלת ההחלטה אם להחרים את מכוניתו. אם המכונית מוחרמת הנהג מקבל טופס מסודר ובו כל הפרטים על ההחרמה (שם השוטר שהחרים, תאריך קבלת הרכב, שעות הקבלה וכו' כולל חותמת). כשהעלנו בפניו את עובדת קיומו של טופס אחר שהוא מעין נייר פשוט ללא חותמת ופרטים, הוא דחה בתוקף את האפשרות שקיים טופס אחר מזה שהוא הראה לנו. מאוחר יותר בשיחה עם נהג מונית מקלנדיה התברר לנו שאכן קיימים שני סוגים של טפסים - אחד של המשטרה שהוא אכן מאוד מסודר ,ושני של הצבא שהוא עפ"י רוב מעורר חשדם של חיילים במחסומים שחושבים אותו לזיוף. עוד למדנו מנהג המונית שכל מי שמכוניתו מוחרמת יכול לקבלה בקלות בחזרה: הוא ייגש לעטרות עם ניירותיו המסודרים, ושם חוקר תורן יתלווה אליו לחניון המכוניות בעטרות ומשם בליווי אותו חוקר לשטח המותר לו לנהיגה. אלא שמספר חודשים לאחר מכן הוא מוזמן לבית המשפט ופסק הדין הוא בדרך כלל חצי שנה של מאסר או עבודות שרות (בתי חולים בגבעת שאול, כך הוא אמר) או קנס
של 6000 ש"ח. עד כאן בנושא המכוניות המוחרמות קלנדיה: אנחנו מגלות עיצוב חדש של שלטונות הצבא שריכזו בצומת בטונדות בצורת מעגל רחב וכך הפכו את הצומת לכיכר. במחסום עצמו תור ארוך של מכוניות וזמן ההמתנה ארוך למדי, לעומת זאת התור הארוך מאוד של הולכי הרגל זורם במהירות. מתנדבים כחיילים עובדים עפ"י הספר וחמלה רבה אין בליבם. נראה שהסיורים במחצבות מתבצעים לעיתים תכופות יותר והחיילים תופסים ארבעה אנשים - ביניהם אישה ,אחת והם מעוכבים במחסום בקור המקפיא שעה מאוד ארוכה. כשאנחנו עוזבות, הם עדיין מחכים לשחרורם. ניסינו מספר פעמים לדבר עם הקצין במקום א' אולם התחושה היתה שהחיילים והחיילות ומפקדם בראשם אדישים לגמרי לסבלם של המעוכבים ועניינם היחיד הוא להענישם ו/או לחנכם כיוון שהם לא עברו במחסום ובכך "עברו על החוק". פגשנו מורה - מכר ותיק שלנו - שהתלונן בפנינו על הצקות יום יומיות במחסום ואף סיפר על ארוע שהיה בבית ספרו כאשר ג'יפ עם חיילים עצר בחצר בית הספר ומישהו מתוך הג'יפ זרק לתוך כיתה עם תלמידים רימון גז מדמיע. עוד פגשנו במחסום בחור צעיר בעל תעודת זהות ישראלית (תושב ערערה) שאביו מתגורר ברמאללה ונושא תעודת זהות כתומה. הוא טוען שהוא אינו יכול לבקר את אביו הזקן והחולה בשל תקנה שאינה מאפשרת לאזרח ישראלי (למעט תושבי מזרח ירושלים) להיכנס לתוך שטחי הרשות -"אני יכול להיכנס על דעת עצמי, אבל אני חושש מהבעיות שיהיו לי עם החיילים במחסום בדרך חזרה לישראל..", כך הבחור. הקור כאן - בכל מובניו - פשוט בלתי נסבל