א-ראם, קלנדיה יום ד’, 7.4.04, אחה”צ יהודית ק., דניאלה י., חגית ש., רותי ב. (מדווחת). משמרת שקטה ללא ארועים חריגים. לא התעכבנו ב א-ראם. 15:50 קלנדיה דרום שוקקת דוכנים . במחסום הצפוני 3 מעוכבים צעירים, מסתחבקים עם החייל השומר עליהם. לא הצלחנו להבין עד שהלכנו האם לא היו להם תעודות או שהן נלקחו מהם. אחד המעוכבים שוחרר לקראת 17:00.הבדיקה היתה יעילה – תור נפרד לנשים, זקנים וילדים. חיילת מ”צ ותיקה שהתייחסה יפה וכמוה גם מתנדבת קו התפר (מתמחה ברפואת ילדים). אבל הגמישות עד גבול מסוים – כאשר בחור צעיר שגר בא-ראם לא יכול היה לשוב לביתו בגלל הביורוקרטיה הבלתי אפשרית לשנות מקום מגוריו בתעודה, מבקשת מאיתנו “תנסו לשנות את הפקודות!”חייל רודף אחרי צעיר שעבר את הבדיקה רק כדי לוודא שמעילו אינו צבאי! “ומאיפה הנעליים?”, “מרחוב יפו,” ותשובת המחץ: “מה יש לך לחפש ברחוב יפו…”על משאית שחוסמת את המעבר קיבלנו הסבר זה : אחד מבעלי המחצבה קיבל אישורים לכמה רכבים פרטיים שבבעלותו, מדי פעם הוא מגיע למחסום, מנקה קצת, מביא פרחים, ויומיים אח”כ מנסה לעבור עם המשאית (יחסי תן וקח).ככלל ההרגשה היא שאולי גם רגשותינו קהו וסתם שגרת מחסום אינה נוראה כל כך.ובעיקר מדהים לראות באילו שטויות מתעסק צבאנו המהולל בשם הביטחון, כמו אותו חייל ששמר שעות על אותם מעוכבים צעירים.אחרון חביב: האם מישהי התחילה לטפל בת.ז כתומה אשר נלקחה ע”י שוטר כחול מנהג טרנזיט ליד סמירמיס ביום ה’ לפני כחודש? כך לפי דבריו. הפרטים אצלנו.