בוקר

דרום הר חברון צופות – חגית, צפרירה , נטע וחנה מדווחת חגית – הגענו לצומת דורה אל פאוור בשעה עשר בבוקר התנועה יותר דלילה מאשר מוקדם בבוקר – מעבר הולכי רגל חופשי – אין מעבר למכוניות (איפה ההקלות במחסומים הפנימיים?.) אין חיילים בצומת ולא ראינו אותם בפילבוקס. אמבולנס של תרופות שהביא חיסונים של תרופות לילדים באל פאוור עצר בצד הדרך – אחיות עם צידניות קיבלו את התרופות והלכו ברגל לאל פאוור. הבאנו בגדים שמוסא תחקירן בצלם יחלק. הרבה מוניות משני צידי הכביש. צומת הכבשים שעה עשר וחצי - ההאמר הקבוע עומד באמצע הצומת – חנינו למעלה – ההאמר הגיע אלינו ונתן לכל אחת מאיתנו ליווי צמוד – ממש הגנה מאסיבית על ביטחוננו – לא היו מעוכבים ולא עצורים . כל תלוליות העפר הוגבהו ממש והמעבר נעשה יותר קשה . מספר לא קטן של מוניות גם מהצד של יאטה וגם מהצד של חברון. עמדנו איזה זמן בצומת ואישה אחת לפחות ממש שמחה לראות אותנו – קיבלתי שלוש נשיקות. צומת חלחול זה המקום שצריך להיות – המעבר הראשי של אנשי חברון לצפון הגדה ולירושלים. הגענו לשם בעקבות דרישתו של מוסא תחקירן בצלם שאמר שנעשים שם דברים איומים לאנשים המחסום ממקום מעל הגשר שעובר על כביש 35 שמוביל לתרקומיא . קצת אחרי מחסום אל ג'ורה – המחסום למכוניות בלבד. במסגרת הפחתת ההקלות פתחו שוב את המחסום הזה. במחסום שני ג'יפים צבאיים מספרים 610933 610079 . כוח משולב של משמר הגבול ושל התותחנים. יחד תשעה חיילים. מעכבים מקרית אנשים צעירים . כשהגענו כעשרה מעוכבים על חומת הגשר . שלושה מהם עם הפנים לקיר.. ישר כשהגענו הלכתי אליהם עם בקבוק מים ופתאום הם הורשו להסתובב.. זאב – שוטר משמר הגבול שענה באדיבות לשאלותינו הסביר את ההיגיון בעיכוב ואת ההיגיון בעיכוב..... חלק מהמעוכבים שוחררו. וחלקם היו שם שעתיים ויותר. המחסום שם התחיל בפיינל פור ולאלוהים ולבא הפתרון מתי יתנו שם מעבר חופשי. אחד משוטרי משמר הגבול ביקש את התעודה של מוסא - התערבות זאב מפקד המחסום הביאה לכך שהתעודה של מוסא הוחזרה מהר. לא התעכבנו שם הרבה זמן כי מיהרנו לפגישה עם הסמח"ט. בדרך משם ראינו כי עיכבו נשים והחיילים אמרו קודם שהם מחכים להדס שתגיע כדי לבדוק אותן . מי היא הדס? במשמרות הבאות קרוב לודאי שנפתור את החידה . עזבנו באחד עשרה ורבע. צומת זיף פניה לכביש 356 מכביש 60 - עוד כביש אפרטהיד . על הכביש משאית פלשתינאית שנלקחו מנהגה – התעודה והמפתחות מחכה שם משעה שמונה וחצי בבוקר. אנחנו עברנו שם בשעה אחת וחצי.טלפון ללירז, טלפון להאדי והבטחה משניהם שהעניין יטופל. נתנו לנהג את מספר הטלפון של איברהים להודיע לנו מה קורה. נסענו משם – אחרי עשר דקות הנהג מצלצל שהתעודות יוחזרו. עוד משאית על יד הכפר כראמה – משאית מלאה חול בדרכה לסמוע ניסתה לחצות את הכביש. שוב טלפונים - ושוב הודעה שיטופלו ושוב הוחזרו המפתחות והתעודה – אחרי שכל אחד מהם חיכה מהשעה שמונה וחצי בבוקר. ואם לא היינו עוברות שם? בכל מקום ראינו את מכונת הכיבוש פועלת לביטחוננו. ואני אומרת גם אין ביטחון וגם אין מצפון.