בוקר
א-רם קלנדיה שועפט 20/6/04 בוקר משקיפות: דליה ר, מרית ט, חנה א (מדווחת) 6:40 מחנה שועפאת: יש יותר מ-10 מעוכבים
, בחלקם הגדול גברים צעירים שנתפסו בריושלים בחצות, נחקרו עד שעות הבוקר ושוחררו, ואז נתפסו שוב בדרכם הביתה או למקום אחר. אנחנו לא יכולים לעזור להם, אך רק תוהים מדוע אחרי שחרורם הם לא מובלים למעבר למחסומים ובמקום זה הם שוב צריכים להתחמק ולהיות מעוכבים במחסום. ומה עם היותם סיכון בטחוני??אשה כבת 40-50 מחברון הגיעה לשם טיפול רפואי במוקסד. רגלה נפוחה אך למרות זאת, היא מעוכבת. חיילת מג"ב בשם שני מיוחס, מודיעה לנו בחריפות ובלעג שהיא יכולה לעצור אותה "עד מתי שאני רוצה". אנחנו מתווכחים אתה, והיא חוזרת בה "עד שלוש שעות". אנחנו מרגישים שהיחס אלינו מושפע מהתעמולה של "הנשים בירוק". בשיחה עם דליה בסה היא מבטיחה לעזור. 7:15 קלנדיה: מרית נוסעת מסביב ולמעלה למגרש החניה מעל לכביש. משם אנו רואות שהכל במחסום מתנהל כרגיל. רק המשטרה הכחולה נמצאת בכוחות מוגברים ומחלקת דוחות בשפע. בעיקר על אי-חגורת חגורת ביטחון. אנחנו יורדות ומדברות עם א'. הוא מספר שהגיעה יחידה חדשה (מ"צ) והם פתחו את המחסום מוקדם היום. גם חוץ מזה הם בסדר. אין מעוכבים ואנחנו מחליטות לחזור לשועפאט דרך א-רם. 8:30 א-רם. 10 מכוניות לפנינו, שעה וארבעים דקות המתנה. כולנו מדברות עם החיילים (שמאד לא נעימים כלפינו. המפקד לא מוכן לאמור את שמו עד שאני מזכירה לו את חובתו לעשות כן. אם כן, זה ג'מל). יש מג"בניק אחד שבודק והוא עושה זאת באיטיות מכוונת. אנחנו מצלצלות לבני סאו (הטלפון שלו לא מחובר. אמיתי לוי, לעומת זאת, הוא זמין ומבטיח לעזור. אנחנו חוזרים אליו ארבע פעמים (שעה ושלושת רבעי זה ה מ ו ן זמן) והוא כועס בפעם השלישית ורביעית. גם ספדי מבטיח לעזור, אבל כנראה אף אחד לא מסוגל להזיז את הענין. החייל בודק ורושם כל פרט עם מנוחות ארוכות בין לבין. כשתורנו מגיע, הוא מחמיר פנים ורושם שוב. טרטור גמור! ב10:15 אנחנו מותשות ולא חוזרות לשועפאט.