אחה"צ
א-רם קלנדיה, יום שישי 2/7/2004, אחה"צ משקיפות: אורה ס', רחל ע', מיה ב' ויעל ש' (מדווחת) סיכום: משמרת מחורבנת.כשחלפנו את א-רם נראה שהכל בסדר שם.הדרך לקלנדיה – באותו מצב כמו שבוע שעבר – רחל אומרת שהתעלות לצד יציקות הבטוןחדשות, לי נדמה שהיו שם גם בשבוע שעבר.בקלנדיה – פתוח היום. הטרנזיטים הועברו לחניה, ושתי ניידות משמר הגבול מקבלות את פני הבאים מדרום- מירושלים.הילדים ממחנה הפליטים קלנדיה מסתובבים במחסום (כל השנה, הם לא לומדים) ומנסים למכור שמונצעס כדי להביא כמה גרושים הביתה. הם נראים עייפים ולא מרפים מאיתנו גם לאחר שקנינו מהם.שתי קבצניות יושבות בדרך לנקודת הבדיקה האמצעית. בדרום, שני צעירים הגרים בבית חנינא ובתעודת הזהות שלהם רשום חברון, מבקשים לעבור מהמחסום לביתם. נציג המת"ק אומר לי שאין להם סיכוי לעבור, שיחליפו כתובת, ומסכים איתי שלא מחליפים עכשיו כתובות, אבל אם אין אישור או שינוי כתובת הם לא יכולים לעבור בקלנדיה - רק דרך סורדא. ואני חושבת לעצמי, מה זה משנה אם הם גרים או לא גרים בבית חנינא? למה אסור לפלסטינים לנוע בתוך הטריטוריה הפלסטינית ממקום למקום בדרך הקצרה והנוחה להם?? למה צה"ל שולח אותם לבית חנינא בדרך הארוכה והיקרה יותר? באיזו זכות? הצענו לשניים לשלם להם עבור הנסיעה אבל הם סירבו לקחת. כאילו אמרו: "זכותנו להגיע לבית חנינא מכאן, קרוב וקצר, איך שמתחשק לנו!" ובאמת אמרו שנמאס להם מהדיכוי הזה של הכיבוש. יכולנו רק להסכים איתם והזהרנו אותם שלא יעקפו דרך טורה בורה כי יש תפיסות – אבל הם התעקשו. בדרך חזרה קיבלנו מהם טלפון שנתפסו והוכו, העברנו את הפרטים שלהם לטיפול המוקד להגנת הפרט.בדרך חזרה לקלנדיה התברברנו בכפר א-רם, וכשהגענו בטעות לתור המכוניות הפלסטיניות ראינו כי למרות שהיו 10 מכוניות בתור – התור לא זז בכלל 10 דקות. אורה ואני ירדנו מהאוטו.אמבולנס עם אם ותינוקת שעדיין יונקת עוכב כי לאם לא היה אישור. העניין טופל בזריזות על ידי דליה, אבל למשמר הגבול לקח עוד כמה דקות בחום הנורא לשחרר אותם.ותור המכוניות לא זז.חייל אחד בודק מכוניות, חייל אחד בודק הולכי רגל, נציג המת"ק עומד, מפקד המחסום לא מוכן לזרז את מעבר הרכבים במחסום אלא מתעקש לעכב כל רכב מספר דקות במחסום. לא בודקים אותם. לא עושים כלום. מסתכלים על תעודת הזהות הכחולה של נהגי מכוניות בעלות לוחיות רישוי ישראליות וממתינים בחום. מפקד המחסום אוכל אפרסק ומבקש מאיתנו לעזוב את אזור המחסום. - את מפריעה לי!- לאכול את האפרסק?- כן. העיכוב המיותר הזה כל כך הרגיז, אמרתי לו שאגיש נגדו תלונה. אז הוא ניגש אלי ואמר לי שאני מעוכבת.- מה סיבת העיכוב? שאלתי.- בדיקה בטחונית.את התיק שלי לא בדקו, אמרו לי לעמוד ליד הצריפון. כשהלכתי לכיוון המכונית, אחרי מיה שכבר עברה את המחסום, הסמל נ' דלק אחרי והורה לי לעמוד ליד הצריף ממנו סילק אותי קודם.מאחר שלא היתה לי תעודת זהות, רחל התקשרה לספדי שהתקשר למוניר שהגיע למחסום ושחרר אותי אחרי 25 דקות בעודו נותן גיבוי מלא לפעולת הסמל שלו.כמה אנחנו קרובים ליום בו כל אשה ואיש שלא ישאו עמם תעודות זהות יעוכבו.