בוקר

א-רם וקלנדיה, יום ג' 13.7.04 בוקר צופות: רחל א. חנה י. א-רם 06:40 - אמבולנס עם אורות מהבהבים הגיע מכיוון ירושלים וחנה ליד המחסום. לאחר זמן קצר הגיע רכב צופר מכוון רמאללה וניתנה לו רשות מעבר מיידית. הרכב עצר ליד האמבולנס ומתוכו יצאה אשה צעירה, בוכייה, בידיה תינוק שפניו לבנים, ומסרה אותו לאיש מד'א שהכניסו לתוך האמבולנס שנשאר במקום. האישה ומלווה המתינו ברכב סמוך ונאמר לנו שעושים לתינוק החייאה שנמשכה זמן ממושך גם כשעזבנו לכיוון קלנדיה. במשך זמן שהותנו בא-רם חלפו במחסום בכיוון רמאללה לא פחות מחמש מיכליות בטון. האם נמשכת בניית החומה למרות ההכרזה על ההפסקה? קלנדיה 07:25 - תנועה רבה בתחנת הטרנזיטים שפניהם לדרך מזרחה. בסמוךחיכתה אישה צעירה מרמאללה להסעה לשכם. שאלנו אותה בתמימותנו: "מדוע את נוסעת מרמאללה דרומה כשאת צריכה להגיע לשכם צפונה?" והיא ענתה: "זו היציאה היחידה שלנומרמאללה, וזה לוקח לי שלוש שעות לכל כיוון, ממש כמו להגיע לאנגליה..." ראינו שהשלטים בערבית "המים לא לשתייה" עדיין במקומם, אבל על גבי גלאי המתכות לא היה שלט בערבית או בשפה כל שהיא המזהיר אנשים עם קוצב לב. חיפשנו את מפקד המחסום, וא' חיילת מילואים, הבטיחה לדאוג לעניין השלט. אמרנו לה שנודיע על כך למשמרת שתבוא מחר למחסום ושהן יבדקו אם השלט הותקן. הלכנו לקצה המחסום וכשפנינו לחזור החייל במקום אמר לנו לחזור דרך התור כמו כולם. אכן עמדנו בתור וכשהגענו אליו הראינו את התגים שלנו. מתברר שהיחידה היא חדשה ולא היה לחיילים מושג עלינו. נתנו לחייל הבודק כרטיס ביקור עם המלצה שיסתכל באינטרנט, מה שהוא הסכים לעשות. במונית חזרה למחסום א-רם, נוסע שזיהה את עצמו כדוקטור במדעי המדינה באוניברסיטה ביר-זית, האשים אותנו, כל היהודים האלה מרוסיה ופולניה, שכבשנו וכבשנו וכבשנו את הארץ שלו מאז 1948.לשמחתי הרבה רחל ענתה לו שנשי מחסומווטש מסתובבות באזור כדי להפגין נגד המחסומים והכיבוש של השטחים, אבל שאין לנו תוכניות לחזור לרוסיה ולפולניה.נוסע אחר שאל אותנו בצורה תוקפנית: "מי משלם לכן בעד כל הטובות שאתן עושות?"הרגשתי גאווה (במיוחד באור הוויכוח על האפשרות לצרף אלינו עובד מקצועי) כאשר יכולתי לענות בקינות: "אף אחד. אנחנו ירושלמיות, יהודיות, מתנדבות." חזרנו לא-רם ב-09:00. ראינו למשך זמן-מה את פעולתו של שוטר המשטרה הכחולה שעצר מכוניות בכיוון רמאללה ובדק רשיונות רכב. למרות החוקיות של פעולתו הרגשנו שבמקום זה ובשעה זו, היתה בכך עוד דרך להציק לפלסטינים. בשובנו גם מפקד המחסום הזה ביקש אותנו בנימוס שנעבור דרך המחסום כמו כולם, במעבר המיועד לזקנים ונשים כדי שלא נעמוד בתור. לגבי גורל התינוק מהבוקר, הוא סיפר שהוא זה שקיבל ידיעה מא-רם בדבר התינוק שהיה מחוסר הכרה, והזמין אמבולנס החייאה למחסום. ואכן לדבריו התינוק התאושש וחזר הביתה. סיפור מחמם לב בתוך אווירה מכוערת.