בוקר
בית לחם, יום רביעי 07.07.2004, בוקרמשקיפות: רחל מ., מאיה ב. ואיילת י. (מדווחת)מחסום 300, 06:45המחסום היה ריק לחלוטין. היחידים שנראו שם היו מתנחלים, שעברו לכיוון ירושלים ונכנסו למכוניות שחיכו להם בצדו השני של המחסום. מספר מכוניות שהגיעו עברו את המחסום ביעילות. כאשר עזבנו ראינו ש"נשים בירוק" (תנועת נשים ימנית הטוענת כי היא מגינה על החיילים מפני "נשות המחסומים") הגיעו למחסום. אל-חאדר, 07:15אין נוכחות צבאית. השוק היה ריק יחסית. שוחחנו עם מקומיים אודות מצב העבודה הקשה ושמענו טענות על הקונטיינר.מפקדת התיאום והקישור (DCO) עציון, 07:45אמורה להיפתח ב – 08:00 ,אבל היא לא נפתחה. ב - 08:15 צלצלנו לקצין האחראי א., אבל הטלפון הנייד שלו היה מכובה. מאיה צעקה לחיילים בקומה השנייה, והם ענו לה שלא תלמד אותם איך לעבוד. המשכנו לנסות ולצלצל לא. , אולם הנייד שלו כל הזמן היה מכובה. בינתיים החיילים הרשו ל-4 הפלסטינים הראשונים שהגיעו להיכנס, 10 דקות לפני שאפילו אחד מהם ירד למטה. הבעיות: לאישה שחזרה מטיול באיטליה אבדה המזוודה, והיא הייתה צריכה לחזור לשדה התעופה בלוד לקחתה. היא הגיעה למפקדת התאום והקישור בלי הטופס המתאים והייתה צריכה לחזור ולקחתו במקום אחר; איש שהכרטיס המגנטי שלו נלקח ממנו; איש אחר מירושלים ניסה להשיג רישיון לבקר את בתו. הוא קיבל, בצורה אקראית, דו"ח תנועה, למרות שבכלל אין לו מכונית, והוא הוכרח לשלם את הקנס המגוחך הזה לפני שבכלל יוכל לחשוב על קבלת הרישיון; ועוד ועוד בעיות מסוג זה. ב – 08:45 היה עלינו לעזוב. העברנו את מספר הטלפון של "המוקד" (מרכז להגנת הפרט) ועזבנו מאוד מתוסכלות - בירוקרטיות המתוכננות שלא לעבוד הם אחד הדברים הכי מעצבנים בעולם.