בוקר
אבו-דיס וסוואחרה, יום רביעי 28.07.04, בוקר משקיפות: סילביה פ' ועופרה ב' (מדווחת)מחנה הפליטים שועפאת, 06:45הכביש צר ושתי שורות בטונדות נמוכות באמצעיתו הופכות כל נתיב לצר עוד יותר. בכיוון לירושלים משתרך תור מכוניות ארוך; אין לראות את קצהו. התנועה זורמת לאט, אך יציב. בצד – אנשים רבים חוצים ברגל. המחסום כולו צר, לידו מגרש ריק והמג"בניק המפקד עליו מאוד לא אדיב כלפינו. בקצה המחסום מכוניות טרנזיט רבות שמסיעות אנשים לכיוון ירושלים. בדרך לתחנה השנייה - וואדי - נאר – הקונטיינר – מחסום "נייד". ג'יפ צבאי וחיילים בודקים באופן אקראי מכוניות והולכי רגל. ואדי-נאר, 07:20בוואדי נאר חידושים – על גבי הכביש והמשטח שכוסו אספלט, נבנתה עמדת בטון עם חרך אופקי. לידה סודרו בטונדות נמוכות בצורה שיוצרת מעבר מסודר לתור של הולכי רגל. המעבר הוא בן שני מסלולים, כמו תור לקולנוע... מעבר דומה סודר למען הולכי רגל בכיוון ההפוך. באמצע – סודרו הבטונדות כך שאולי ישמשו דוכנים לבדיקת העוברים בעתיד.המג"בניקים הפעם – לא אדיבים ולא תוקפנים. מבקשים שנתרחק. כל המשטח הוא כעת שטח המחסום ועלינו להיות מחוצה לו. אלו הן ההוראות. שורת המכוניות הנוסעות צפונה נעה לאט. משאית אחת, גדולה, נפרקת מתכולתה לבדיקה. התהליך נמשך כ- 20 דקות ומסתיים.בצד המחסום מעוכבים
10 אנשים. תוך כ- 15 דקות כולם מקבלים את התעודות וממשיכים בדרכם. בקצה המחסום, כרגיל, מכוניות טרנזיט שבהן מחכים הנהג והנוסעים בסבלנות למעוכבים. כרגיל, בתוך כל אחת מהן, גם נשים ואנשים מבוגרים בדרכם לטיפולים רפואיים. בערך ב- 08:00 מגיעים האקומניים, ס. הנורווגי וחברתו. אין להם חדשות בנושא הריסות הבתים.הפשפש באבו דיס, בערך 08:30תחנת "החרפה", כפי שאני מכנה אותה. היום אין כאן מחסום של חיילים או שוטרים. שוב אותן התמונות של קהל, אנשים, נשים וטף, העוברים על גבי גל אבנים וגדר צרה ליד חומת ההפרדה. שוב מזעזע לראות זאת. מביש ומבייש.תחת סככה מאולתרת יושבים מספר גברים, מכרים שלנו. ביניהם נהג טרנזיט ששוחרר זה עתה ממעצר של 4 חודשים, על כך שלקח לבית-חולים אדם שנפגע על ידי מכוניתו. לא היה לו אישור שהיה.בשיחה אתם דיבורים קשים מאוד על מפקד במג"ב, ג'. התנהגותו הבוטה כלפי העוברים, הדרך הגסה בה גירש אישה עם תינוק בן 5 שבועות ולא נתן לה לעבור. בעיקר – תוקפנות אלימה של פנייה ודיבור לאנשים.נושא אחר – קשרים לא כשרים (שוחד?) לדעתם בין הרשויות לבין חברת האוטובוסים (לירושלים) שמונעים עבודה מנהגי הטרנזיטים. בנוסף – נוסעי האוטובוסים לא נבדקים לעומת נוסעי הטרנזיטים. אנשים אלה רוצים רק שקט, פרנסה, שלום, לא פוליטיקה.