בוקר
א-רם, קלנדיה, יום חמישי, 29.7.2004 , בוקר איילת א., רמה י. (מדווחת)בוקר ללא אירועים מרעישים, פרט לטרדות האופייניות לחיים תחת כיבוש. בא-רם ב- 6:20 היו מעט מאוד הולכי רגל ומכוניות, והכל זרם. המשכנו אפוא לקלנדיה. צבא ההגנה לישראל ממשיך לנהל מלחמת חורמה נגד מוכרי הכעכים (אסור לעמוד כאן, מותר רק שם, או להפך). חוץ מזה, שום התרחשויות דרמטיות.כשחזרנו לא-רם ב- 7:40, היו שם שני מעוכבים
, אב ובנו בן ה- 14, לדבריהם, מאז 7:00-7:10 הם נתפסו כשניסו לעקוף את המחסום. האב מחזיק בכרטיס מגנטי, אבל אין לו האישורים הדרושים. יש לו עשרה ילדים בדירת שני חדרים, ואין לו כסף להאכיל אותם. הוא קיווה להגיע איכשהו לירושלים עם בנו ואולי למצוא איזושהי עבודה. ג'יפ של משמר הגבול הגיע למחסום כשדיברנו עם האיש, מג"בניק זינק ממנו, אמר לנו להתרחק, ואז פנה לאיש. זה חזר וסיפר את סיפורו. המג"בניק אמר שכן, הוא מבין את מצוקתו של האיש, אך האם האיש מבין את הבעיה של המג"בניק? האיש הבין אותה. המג"בניק, שהיה ער לנוכחותנו, אמר שהוא יראה מה אפשר לעשות, והוא גם יביא לשניים מים. מכל מקום, אסור להם לדבר עם אף אחד. הוא באמת חזר בתוך שלושים דקות, ואפילו הביא מים. כשעזבנו, השניים עוד לא שוחררו.בינתיים הובאו עוד שלושה מעוכבים, ונאמר להם ללכת לשבת בצל. רשמתי את מס' הטלפון של אחד מהם, אך המספר היה שגוי, כך שלא ידוע לי מתי הם שוחררו.עזבנו בסביבות תשע.