בית לחם אחה"צ

בית לחם והסביבה יום ד', 18.8.04, אחה"צ משקיפות: חגית ש', נעה ר', יעל ר', איילת פ', תרצה פ' (מדווחת) 15:45 ,מחסום המנהרותהתנועה זורמת ללא הפרעה. באל-חאדר אין נוכחות של צבא או של משטרה. המשכנו דרומה על כביש 60, ופנינו שמאלה לכביש 3157 לכיוון אפרתה. 16:00 לא הרחק מהפנייה יש מחסום, מגדל שמירה, קוביות בטון וסככה. תור של 5-6 מכוניות מכל כיוון, מונית אחת מעוכבת. מכוניות עם לוחית צהובה (לא אנחנו) עוקפות את התור ועוברות. כשהגענו למחסום (לאחר המתנה של שבע דקות) אמר החייל שהמקום מאויש 24 שעות ביממה. כששאלנו מה שמו של המחסום, ענה: "קרוב לאפרת". לפי המפה של OCHA מיולי, נקרא המחסום הזה "ואדי רחאל".המשכנו על כביש לכיוון תקוע, ובהתפצלות פנינו שמאלה לכיוון ההרודיון (כביש 356?). 16:20: מחסום הרודיון, בפאתי הכפר זעתרה (לפי מפת OCHA, "מחסום נוקדים"). החייל מודיע שמכאן אסור לרכב עם לוחית צהובה להמשיך. "זה לא ממש שטח A", הוא מסביר, "זה שטח בעייתי, סגור בצו אלוף". וממתי המחסום הזה, שאלנו. "מאז ומתמיד", ענה. יחידת מילואים מאיישת את המחסום 24 שעות ביממה. כידוע לנו מביקורים קודמים, תנועת כלי הרכב (בעיקר משאיות) במחסום זה צפונה לואדי נאר וממנו דרומה לאזור חברון בכביש שעוקף את בית לחם.בדרך חזרה לכיוון אפרת, בצד הצפוני של הכביש , נראות חסימות עפר וקוביות בטון, כנראה בכניסה לכפר ואדי מוחמד, סמוך לכפרים ואדי א-ניס ובית פאג'ר. 16:55 ,מחסום עציון. אין נוכחות צה"לית.במגדל השמירה מול מחנה הפליטים אל-ערוב ניכרת פעילות. חייל מלמעלה מבחין בנו, מחווה בידו תנועה של "למה מה?" וסוגר את החלון. על הכביש אין חסימה לתנועה. 17:10,בית אומר. שער הברזל בכניסה לכביש הממשיך לצוריף פתוח. לדברי נהגי המכוניות השער פתוח ברציפות מזה כמה שבועות. במגדל השמירה נראים חיילים שלדברי הנהגים נמצאים שם תמיד. אחד האנשים, ע., בכניסה לכפר, מראה לנו דו"ח תנועה שקיבל לפני חודשים אחדים - 750 שקל, על נסיעה בשולי הכביש באל-חאדר. הוא צריך לשלם את הקנס בירושלים, בראס-אל-עמוד, אבל אין לו אישור להיכנס. בעודנו מדברים עצר לידנו רכב אזרחי ובו 2 גברים ואישה, אחד במדי משטרה, כולם עם שכפ"צים ("בלשים", הסביר מישהו). כששאלנו את השוטר מה אמור לעשות אדם במצבו של ע', ענה: "שייתן למישהו עם מספר צהוב שישלם בשבילו. כל אחד מכיר, לכל אחד יש חברים, דודים. תשאלו אותו, אני בטוח שיש לו דוד בירושלים". אמר, ומיהר להסתלק מהמקום. רשמנו לפנינו את פרטי נותן ומקבל דו"ח התנועה, ננסה לבדוק את הבעיה הכללית הזאת שחוזרת על עצמה (חוב על קנס שצריך להיפרע בירושלים לאדם שמנוע מכניסה לעיר). 17:20באחת הכניסות לחלחול, מול הכניסה לסעיר, הוסרה חסימת העפר. מגדל השמירה ככל הנראה מאויש. גם הכניסה לכפר שעיר, מעבר לכביש, פתוחה. בשוליים אפשר לראות את שאריות החסימה שפונתה ואת שער הברזל. איש על הדרך אמר לנו ש"אין מחסום, רק בתקוע". 18:10 ,מחסום עציון. הפעם היו חיילים, צנחנים. תור של 6-7 מכוניות. כולן נבדקות. משמאלו, תנועת המכוניות עם הלוחיות הצהובות והפנים היהודיות זורמת כרגיל. כשנסענו ימינה מהמחסום, הגענו לכניסה לקיבוץ מגדל-עוז. הכביש ממשיך הלאה לבית פאג'ר. כל הדרכים חזרה לכביש 60 חסומות בקוביות בטון, כך שלכולם תינתן הזדמנות לעבור במחסום. כשחזרנו למחסום היתה מכונית אחת מעוכבת, ובמשך שהותנו שם עוכבה עוד אחת, והראשונה שוחררה. שאר התור מתקדם. החיילים היו חביבים ומאוד ורבליים. שמענו מאחד מהם (בעוד חייל אחר שלידו מכוון ללא הרף את הרובה ליושבים במכוניות במחסום) את נוהל הבדיקה במחסום. עוד לפני הכניסה למחסום, מאחורי קוביית בטון, עומד "הסלקטור" (כך במקור) ומפנה מכוניות, מי לשמאל – לכביש הפתוח, ומי לימין – פנימה למחסום (לפעמים אם יש רק נשים הן מופנות לכביש הפתוח). במחסום מחליט החייל אם לבדוק את תעודות הזהות מול השב"כ ולעכב עד לבדיקתן לפי הקריטריונים הבאים: גיל היושבים באוטו, אם הם רק גברים, אם הם לא מדברים זה עם זה ואיך הם מגיבים להתקרבות החייל אליהם. ונוסף לזה, גם באופן אקראי. בבדיקת התעודות מתברר אם השב"כ מאשר לאותו אדם לעבור, או שיש לו זימון, ואז החיילים מוסרים לו את המועד שבו הוא צריך להתייצב בחטמ"ר עציון (הבסיס מול המת"ק, שם יושב השב"כ), או אפילו עוצרים אותו והוא מובל מיד (או אחרי המתנה) לחקירת שב"כ (היום היה להם רק "עצור" אחד כזה, לדברי החייל).החייל פירט את הקריטריונים הנ"ל בביטחון של מי שיש לו בסיס כמעט-מדעי לאתר חשודים הראויים לבדיקה. היה בכך משום שינוי, כי עד כה התשובות שקיבלנו תמיד לשאלה על פי מה מחליטים לבדוק היו "לפי העין". בהמשך התפתח דיון ברוח טובה בנושא הגנה על הבית בכלל ועל חיינו בפרט. כשנשאל החייל מדוע המחסום הכל כך הכרחי הזה לא מאויש 24 שעות ביממה, ענה: "יש כל מיני אילוצים". 18:50 ,אל-חאדר. לא ניכרת נוכחות צבא או משטרה. ביציאה ימינה מרחבת המוניות, בשביל העולה לכיוון בית הספר, הניחו תלתליות חדשות, למרות שכמה מטרים מהן הכביש חסום בלאו הכי בתלולית עפר, וכעבור עוד כמה מטרים בעוד תלולית. שני נערים שהתלוו אלינו סיפרו שהתלתליות, שלא חוסמות את המעבר הרגלי לגמרי, הונחו השבוע ביום ראשון בגלל "זריקת אבנים לכביש".