ירושלים

א-זעים ואדי נאר 09.09.2004 בוקר נוכחות: מיה ב. עדנה ק. אסתי צ. תמר ג. יהודית ק., צילי ג.מדווחת: 09:00-09:35 תצפית במחסום א-זעים10:00-12:15 תצפית במחסום ואדי נאר המשמרת עמדה בסימן 4 אירועים:העדר כל בדיקה ביטחונית בכניסה לירושלים - במחסום א-זעיםשתוק התנועה בגדה וחלוקתה לשני קנטונים ע"י איסור מעבר רכב פרטי במחסום ואדי נאר הניסיון של יחידת מג"ב לסלק אותנו מעמדת התצפית בואדי נארסגירת המחסום והענשת הפלסטינים כתגובת מג"ב לעמידתנו במחסום2 האירועים הראשונים מראים שוב את אשר אנו יודעות כבר בע"פ והוא שאין קשר בין המחסומים והביטחון. כל "מחבל פוטנציאלי" יכול לעבור בשלווה לשטח ישראל ולבירתה דרך מחסום הכניסה לירושלים בא- זעיים, במידה ותפס "טרמפ" ברכב עם לוחית זיהוי ישראלית. מחסום זה ממוקם מזרחה להר הזיתים, קילומטרים ספורים דרום מזרחית לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. לעומת זאת, בעומק השטח הפלסטיני [שטח B ], בין עובדייה וסוואחרה - דווקא כן בודקים. על הכביש היחיד המותר לתנועה, כביש המשמש, באופן אירוני, כ "דרך המלך" המחברת בין דרום הגדה לצפונה, דווקא שם מוצא הצבא לנכון לחסום כל מעבר של רכב פלסטיני פרטי שאין לו אישור מת"ק. את האישורים הללו לא ניתן להשיג. יוצא מכאן, שההוראות והפקודות הצבאיות אינן מטעמי ביטחון אלא להתעללות בלבד.תלונה בנושא תועבר לשר הביטחון, לאחר שתלונה דומה לאלוף הפיקוד לא נענתה.כדי לאשש את התלונה, כדאי לעקוב, כמה מכוניות פרטיות עם אישור עוברות בואדי נאר ביחס לכלל הרכבים. האם המשאיות הפלסטיניות נדרשות להציג אישורים או לאו. ככל שיכולנו לראות מוניות וטרנזיטים פלסטיניים לא נדרשו להציג אישורים. דבר זה אינו מפתיע כלל היות והמוניות מהוות מקור הכנסה בלתי אכזב למדינת ישראל. ב"זכות " הקנסות הגבוהים הניתנים לנהגים על עברות סתמיות - אנו מתעשרים. הדוחות ניתנים, באופן סלקטיבי, ע"י המשטרה הכחולה, האורבת לנהגי המוניות בצדי הדרכים.התמונה הרחבה יותר- ואדי נאר כצוואר בקבוק המאפשר את תהליך הקנטוניזציה של הגדה:בגלל הרחבתה של ירושלים לממדי ממלכת יהודה, וסגירתה בפני האוכלוסייה הפלסטינית, ניתק הקשר בין דרום הגדה, חברון ואזור בית לחם, [ כ700000 איש] ובין צפונה, רמאללה, טול-כארם, סלפית, קלקיליה, שכם וג'נין, [מעל 900000 איש]. המעבר היחיד האפשרי בין דרום וצפון, [להוציא כביש בעייתי העובר ביריחו], הוא דרך ואדי נאר. מאזור חברון צפונה הפלסטינים נדרשים לעקוף את אזור בית לחם ממזרח, [דרך תקוע, זעתרה, בית סאחור, עבדייה, עד הגיעם לואדי נאר, כל זאת בגלל החסימות, המחסומים וכבישי האפרטהייד. [כביש 60]. משם, עליהם לחצות את כביש 1 - מירושלים ליריחו, דרך חיזמה, כדי לנסוע צפונה ולהגיע לרמאללה, לאחר שעברו מואדי נאר דרך סוואחרה, אבו דיס ועזרייה עד מעלה אדומים.כך מהווה ואדי נאר נקודת שליטה בכל השטח. איסור תנועת רכב פרטי במקום זה היא בלתי נסבלת היות והיא פוגעת אנושות בכלכלה, בשרותי הבריאות והלימודים של כלל החברה הפלסטינית בגדה. כאמור, אין סיבה ביטחונית כלשהי לאיסור תנועה זה. נראה שסתימת המעבר היא חלק מתכנית האב של שרון לבתוק הגדה. ובאשר לסטטוס שלנו במחסום:שני האירועים האחרונים: סגירת המחסום והרחקת נשות מחסום watch, דווחו למג"ד יחידת מג"ב הקבועה במקום, ולמפקד הפלוגה שביקש/דרש שנעמוד במרחק מנקודת הבדוק. הוא טוען שיאסור על השוטרים לסגור את המחסום כעונש לפלסטינים. לא הגשנו תלונה למח"ש, אך כדאי לעשות זאת אם זה קורה שוב. לצערנו, העימות הפרונטלי עם השוטרים, הביא למיסוד הרחקתנו מהמקום. ככל שאנו יודעות, אין לטענת המג"ד בדבר "מתחם ביטחון" כל אחיזה, עם זאת היינו צריכות להתעקש באופן פחות גלוי. במיוחד אני.וביתר פירוט: מחסום -אזעים:יצאנו מירושלים, על כביש יריחו, דרך המנהרה של האוניברסיטה העברית. מספר קילומטרים לכיוון דרום מזרח, רק בצדו הצפוני של הכביש, ישנה עמדה ומחסום המאויש ע"י שוטרי מג"ב. במשך חצי שעה, בה עברו עשרות מכוניות לתוך ירושלים, [לוחיות ישראליות בלבד], לא עצרו השוטרים אלא שני רכבים בלבד. האחד - טרנזיט מזרח ירושלמי, השני אמבולנס הסהר האדום, עם מספר פלסטיני, שבא מיריחו ובו פלסטינית שזומנה לניתוח עיניים בבית החולים המזרח ירושלמי אוגוסטה ויקטוריה. הטרנזיט שוחרר לאחר זמן קצר. את האמבולנס בדקו במשך 15 דקות. מחסום ואדי נאר, 10:00-12:15הגענו למחסום מחלקו האחורי, דרך מעלה אדומים והכביש המוביל לקדר. למרות ששמענו על תנופת הבנייה במחסום, הופתענו לראות כמה כסף ושמחה ישראל משקיעה ב "שיפור פני המחסומים"- בנוסף ל"שרוול המעבר להלכי רגל, הכולל גם שער מסתובב הפועל כבר למופת, הרחיבו את הכביש, הוסיפו יחידות מגורים לחיילים, עמדת תצפית מוסווית ברשת, והזיזו את ה pill box במורד הכביש. כשהגענו לא היו הלכי רגל או רכבים במחסום. בעמדת הבדוק היו 5-6 שוטרי מג"ב, חסרי תעסוקה. מג"ב איו"ש מיחידת בית המושל, תחת פיקוד החטיבה הצבאית של עציון. ארוחת הבוקר של השוטרים הייתה פרוסה על גבי הבטונדות.ניגשנו למפקד המחסום - א. שאלתי אותו מי עובר ומי לא עובר. הוא ענה: רכב פרטי צריך אישור, מוניות לא צריכות אישור. ומיד הוסיף: אתן מפריעות לי בעבודה, [איזה עבודה, המחסום היה ריק?], והורה לנו להתרחק מהמקום עד המכולת. כאשר סירבתי, אמר: אם לא תזוזו אני סוגר את המחסום. אחד השוטרים, א. מודיע "שהמחסום לא יפתח בכלל עד שלא נזוז משם". כאשר הגיעו מכוניות משני הכיוונים, כולן מוניות ומשאיות פלסטיניות, הוציא א. זעמו עלינו כלפיהם ומנע מהם מעבר. המחסום היה סגור במשך חצי שעה ויותר, ונוצרו טורים ארוכים משני הצדדים. ספרנו כ 60 מכוניות שבאו מכיוון עבדייה לסוואחרה. הנהגים, וגם אנחנו, נצלנו בשמש. תמי ואסתי הלכו לצלם את מעבר הלכי הרגל ורק אני נשארתי קרוב לשוטרים. לאחר חצי שעה, הגיע מ"כ סיור של הפלוגה, ש. גיפ מג"ב 611123, ודרש שוב שנתרחק 30 מטר מהמחסום. מפקד המחסום עצר 3 בחורים צעירים שהגיעו מכיוון עבדייה במעבר הלכי הרגל, ועיכב אותם למשך כמעט שעה לבדיקה. [ ע"פ רמת החשד ושיקול הדעת של מפקד המחסום]. ב- 10:35, ניגש אלינו נציג המת"ק במקום, עוזרו של רפי אמסלם, ומציע פשרה: שנזוז לאחור ורק אחרי שהמחסום יפתח לתנועה והמכוניות יעברו - נגיש תלונה. בעקבות לחץ מסיווי וטענות שאני גורמת נזק לפלסטינים, זזתי לאחור, ונעמדנו מתחת לסככה של מיכל המים. המחסום נפתח לתנועה, הבדוק נעשה בעצלתיים. השוטרים בודקים דווקא את הנוסעים של המכוניות שנוסעות לכיוון בית לחם ומבקשים מכמה מהם לפרוק את מטלטליהם ותיקיהם. כאמור, אלו הנוסעים לכיוון ירושלים, אינם נבדקים כלל. תנועת הלכי הרגל מתגברת, כמה מהם מעוכבים לזמן קצר ומשוחררים, השאר עוברים דרך הקרוסלה וממשיכים לדרכם. לשאלתה של יהודית, מאין צצים הלכי הרגל, עונה אחד החיילים שחלק מהנוסעים במוניות יורדים מהן במורד הכביש ועוברים מרצונם בשרוול. אולי ידעו מראש שיעכבו אותם, ולא רצו ששאר נוסעי המונית ימתינו. אחת המוניות אכן חכתה לשני נוסעים שעוכבובשלב מסוים, ש. שוב עוצר את המעבר, הפעם של הלכי הרגל, כעונש על כך שאסתי ותמי מצלמות שם. הוא דורש מהן להתרחק למרות שלא הפריעו בשום דרך לתהליך הבדיקה. ברגע מסוים אסתי מביאה צילומים שצילמה במחסום חווארה ובהם רואים את הנשים בירוק רוכנות באדנותיות מתוך עמדת הבדוק של הצבא, כאילו הן מפקדות המחסום. תגובתו של השוטר בואדי נאר הייתה: טוב, אלו נשים אחרותלאחר מכן, השוטרים עצרו סטודנט שעמד ליד אסתי והיה בדרכו מבית לחם לאוניברסיטה באו דיס . הסטודנט, שנמאס לו לחכות, החליט לעקוף את המחסום ולעבור דרך הואדי,. אחד השוטרים רץ אחריו והחזיר אותו לעמדה. הוא דרש מהסטודנט שיפתח את התיק ובדק בקפידה חפץ אחר חפץ, לפתע נפסקה הבדיקה והשוטר העביר את הסטודנט לעמדת המעוכבים. אסתי שמעה את השוטר אומר למפקד המחסום: תגיד לה לזוז מפה, עד שהיא לא עוזבת, אני לא בודק. לטענתנו, מפקד המחסום אומר "חס וחלילה, אני לא מעכב את המעבר." והמשיך לעכב את התנועה. כאשר מיה ועדנה עמדו בסמוך לשרוול המעבר של הלכי הרגל, שוב הפסיק אחד השוטרים את המעבר. כששאלו: למה?, ענה: בגללכן. כאשר התרחקנו - התנועה התחילה לזרום והפקק של המכוניות נפתח. הפלסטינים שדברנו אתם אומרים שמעכבים אותם כך , סתם, כל יום, ללא קשר להמצאותינו במחסום. בשעה 11:00 בערך, התנועה זרמה, והמחסום היה יותר פתוח. התקרבנו מעט לשוטרים, עד שהגיע שוטר נוסף-ש. מפקח מהפלוגה, ושוב איים שיסגור את המחסום אם נתקרב לעמדת הבדוק. נמאס לנו. צלצלנו למג"ד יחידת בית המושל - אלדד. הוא אמר שבשום אופן אסור ל"לוחמים" לסגור את המחסום אבל גם אסור לנו לעמוד קרוב לשוטרים כי זה מפריע להם. ואנחנו לא יכולות להיות "בתוך מתחם הביטחון של המחסום". אלדד העביר את הטיפול לידי אבי ביטון - מפקד הפלוגה. אבי חזר על אותם הדברים והבטיח שכל השוטרים יקבלו הוראות ברורות שאסור להם לסגור מחסומים דרך שחף שוורץ. מסתבר שהלוחמים כבר סגרו לאבי את המחסום מסיבות אחרות: הם לא קבלו ארוחת ערב. אבל גם הוא טען ש"סוכם אתנו" שמותר לנו לעמוד רק "במכולת, בקצה המזרחי של השרוול, [לכיוון עבדייה,] וממול, מתחת ל pill box/ . והוא ישמח להיפגש אתנו בשטח .. אמרתי שאנחנו לא מסכימות, ושמהמקומות האלו לא ניתן לראות הרבה. כך הסתיימה המשמרת. בקיצור, יצאנו מחוממות, מתוסכלות ובהפסד.