דיר בלוט, אחה"צ

דיר בלוט ומחסום בין עזון - עתמה לבית אמין, יום ב' 13.9.04, אחה"צ משקיפות אילנה ש. לאה ודפנה ב. (רושמת) סיכום : דיר בלוט - המחסום, על ציר התנועה הראשי בין קלקיליה לרמאללה, סגור בין 10.00-15.00 מזה כשבועיים. כל כפרי האזור מנותקים בשעות אלו. צריך לפעול מיידית להסיר גזירה איומה זו.עזון עתמה - שער חקלאי בין הכפר ל-2 כפרי-החאות שלו, שלהם שירותים משותפים (בי"ס, מירפאה וכו') - כדאי לאייש שער זה בשעות 7.00 -9.00 בבוקר. הכפר קרוב לתל אביב, על הקו הירוק כמעט, וסגן ראש המועצה מוכן להסיע את המשרת לשער בבוקר. דיר בלוט - 12.45 - לאחרונה קיבלתי דיווחים מאנשים בדיר בלוט שהחל מה-1.9. המחסום , הנמצא על הציר הראשי מקלקיליה לרמאללה ולירושלים (כביש אפרטהייד לפלסטינים, אם אפשר לקרוא לו כך - במקומות מסוימים הוא אינו יותר מדרך עפר), נפתח מ-6.00 בבוקר עד 10.00 ואז נסגר לחלוטין עד 15.00. מ-15.00 הוא נפתח שוב עד 19.00 בערב.הגענו, ואכן מצאנו מחסום סגור. תלתלי תיל על הכביש וחומות פלסטיק אדומות לבנות חוסמות אותו. 2 חיילי המילואים במקום (+2 המנקים את הפילבוקס) ניגשים אלינו ולא מבינים מה הבעיה. הם מאשרים שהמחסום אכן סגור בין 10.00 ל-15.00, "אבל הפלסטינים יודעים, אז הם לא באים" הם אומרים בטון שמסביר למה זה בסדר לסגור דרך ראשית יום-יום במשך 5 שעות. ניסיתי להמחיש להם, מה זה אומר, ציר סגור בדוגמא מכבישי ישראל, אבל הם אמרו שזה לא אותו דבר. שאלנו מה קורה עם מקרי חירום, כי מדיר בלוט דיווחו שישנם הרבה מקרים שלא עוברים, גם אם הם חירום. "אנחנו מפעילים שיקול דעת" ענו. ביקשתי מיהודית א. לדבר עם ג'וניד מהמת"ק אבל היא עדיין לא הצליחה לתפוס אותו. יותר מאוחר קיבלתי טלפון מה-IWPS שב-15.30, עדיין לא נפתח המחסום. עזון עתמה - בית אמין - על הדרך לאלקנה, קצת לפני התנחלות שערי אפרים ישנן החסימות של עזון - עתמה, כפר הנמצא מחוץ לגדר, בעבר הישראלי. באזור 3 כפרים : עזון-עתמה, בית אמין וסינריא, שביניהם קשרי משפחה וחיתון. בית הספר התיכון והמירפאה - משותפים. בית אמין וסינריא הם בצד הפלסטיני של הגדר ועזון עתמה בצד הישראלי. על הכביש ליד החסימה ישראלי מעמיס, בעזרת 2 פלסטינים מלפפונים על הטנדר שלו, למכירה בישראל. הוא היחידי כיום שקונה מהם את יבולם. לפני כמה ימים נתקפה תושבת הכפר בצירים והם ניסו להביא אותה לבית חולים או לפחות למירפאה בחבלה, אבל המחסום היה סגור, והם לא הצליחו להעיר את החיילים. שוב ושוב הם ניסו, לשוא. למזלם, הם טילפנו לאותו ישראלי, אשר בא מייד, באישון לילה, ולקח אותה, אחרי שהעבירו אותה את החסימה ברגל, לבית חולים אחר בגדה. זו המציאות שהם חיים בה.לפני שבוע הייתה חתונה בכפר אבל בגלל שלא נותנים לפלסטינים להכנס לכפר, היו 21 איש בלבד בחתונה.האבטלה בכפר קשה, מכוניות במצב נוראי חונות ליד החסימה אשר מעבר לה חלק מאנשי הכפר עולים על הכביש ונוסעים לעבוד בישראל.ע. לוקח אותנו למחסום. בדרך אנחנו עוברות את מה שהיה פעם שוק - 90% מהחנויות סגורות. רק 2 חנויות - מכולת וירקות פתוחות. הקצב של האזור סגר ועבר לבית אמין - הקונים לא יכולים להגיע לקנות....לצד הדרך מה שנותר מביתו של ע. ומבית אחיו שהיו צמודים זה לזה - גל של שברי בטון. בחזית גן יפהפה, מטופח, עם דקל, סוכת גפן, ואפילו מדשאה קטנה. רואים שמישהו פה השקיע את נשמתו ובאהבה רבה בנה לו את חלקת האלוהים הקטנה שלו. אולם השטן לא שקט על שמריו, וזה מה שנותר.... בא לבכות ! לפני שבועיים באו ב-3 לפנות בוקר, רק אחיו היה בבית, הוציאו אות ואמרו לו להוציא את הריהוט. הוא ביקש לקרוא לאחיו לעזרה, והחיילים התעצבנו עליו, אזקו אותו לצד הכביש ממול, בעוד הם הורסים לנגד עיניו את חייו....מעברו השני - בית הספר התיכון, שעליו סוגרים בתיה של ההתנחלות שערי אפרים. שכונת וילות מפוארות נבנתה בצמוד לבית הספר, על אדמות הכפר, על בתיהם ההרוסים של תושבי הכפר (ע. מצביע על אדמה בצבע בטון בחצר אחת הוילות - "את רואה שמה ? זה היה הבית של דוד שלי").לא יעבור זמן רב עד שיגידו שלבית הספר אין בדיוק הרשיון הנכון וכו' וכו', כי הוא תקוע להם כמו קוץ בתחת..... כבר מבנה השירותים בחצר בית הספר קיבל צו הריסה !במורד הכביש - המחסום. יותר נכון - שער חקלאי צהוב בתוך כל מערכת הגדרות וכבישי הביטחון. מפריד בין הישובים. ליד השער זורם נחל ביוב - הסירחון נורא. החיילים מסבירים במרירות שזה החרא של שערי תקווה, הם נמצאים בסירחון כל היום. לא כיף !הם תוהים על קנקננו, נראים אפילו שמחים על הביקור (הם זרוקים שם רחוק מעינו של כל ישראלי, ונראים שבוזים לחלוטין). אין להם גם מושג, על מה מותר ומה אסור לישראלים, כי כניראה לא מגיעים לפה ישראלים אף פעם, והם מודיעים לנו שמעבר לשער זה "שטחים" ולישראלים אסור להכנס לשטחים. זה צו אלוף, הם אומרים. הפלסטינים אומרים שהמשמרת הזו בסדר. בסך הכל נראים כאילו אין להם מושג מה הם עושים שם ומרגישים תקועים "בגלל ההתנחלות ה...."ובכל זאת - הכל מתנהל לאט. כאילו ב - slow motion - מגיעה מכונית, ממתינה מרחוק, עושים לה תנועה להתקרב, נשרכים לאט לעברה, מסתכלים בתעודה והיא עוברת. אין הרבה תנועה, קצב של 2 מכוניות בדקה ולא מתהווה תור.בבוקר לעומת זאת, יש תור גדול, לחץ, והמעבר איטי מאוד. מאוד מבקשים שנבוא בין 7.00-8.00. "אם תהיו יבדקו מהר יותר". כתוצאה מהלחץ בשער, המורים מגיעים לעיתים רק ב-9.30 לבית הספר. ס. ראש המועצה אומר שסוכם עם מת"ק האזור שתהיה רשימה של מורים שתאפשר להם מעבר מהיר יותר. החיילים לא יודעים כלום על הרשימה. "הם נבדקים ועוברים כמו כולם".