קלנדיה, אחה"צ
קלנדיה, 22.9.04, אחה"צ איבון מ., איה ק., רותי ב., תמי ב., רלי ד. דניאלה י.מדווחת.אורנה ר. אורחת כבוד, פיגוע בגבעה הצרפתית ב-15.30, הגענו לקלנדיה ב16.15, נוהל ענישה קולקטיביתמבוצע מייד. מאות אנשים מתגודדים לפני המחסום הסגור. סגן אלוף ירון אומרשהמחסום לכוון רמאללה סגור בגלל הפיגוע. שאלנו: "מה הקשר?" ב-16.40 נפתח מסלולהומניטרי: צפוף, קשה להגיע אליו. צריך להיות כ"ק1 כדי להגיע למסלול. אישה בתשבעים חולת לב מלווה ברופא מתקשה להגיע למסלול ההומניטרי. עשר דקות אחר כך נפתחהמחסום לכולם. אנשים עוברים טיפין טיפין רק אחרי שעה וחצי משתחרר צוואר הבקבוק.חייל מכוון רובה לאנשים ומסמן עם הרובה כשברצונו לומר משהו למישהו.כשהגענו לחלק הצפוני מצאנו קבוצה של כשלושים מעוכבים
משכם, ג'נין וטול כרם.בהתערבותנו שוחררו נשים עם תינוקות וזוג ישישים, שחיכו לבנם שתעודתו נלקחה.מאוחר יותר כשישבנו אצל ג'עפר קיבלנו טלפון מאחד המעוכבים שיש הסלמה, צעקותודחיפות, כולם צריכים ללכת אל מאחורי הפלסטיק ומאוחר יותר הגיע טלפון שכולםשוחררו.שיטה חדשה: לקרוא לפלסטינאים באצבע צרידה.קרוב למחסום א-רם בדרך חזרה פגשנו אישה בת 65. האישה בכתה, חייל לא נתן להלעבור מבית חנינא לירושלים. לאישה תעודת זהות כחולה, דור רביעי בארץ אם לשמונהילדים כולם למדו באוניברסיטאות. כאשר שאלה את החייל: "היכן אלון?" אמר לה "תשניברחוב". האישה חשה מושפלת.היה יום קשה, מסות של אנשים מעוכבים, פעילות בטחונית קדחתנית, סרק, סרק,סרק...טוב לפחות שהקבוצה היתה גדולה הפעם.אחרי הפיגוע, שרון: "לא תהיה שום פשרה עם הטרור, נמשיך להילחם בו". על כך כתבפרנץ פנון בספרו "מקוללי העולם": "אלימותו של הקורבן במאבקו לשחרור ולעצמאותהיא תגובה הכרחית על האלימות הראשונית והבסיסית שביטוייה הם הכיבושוהקולוניזציה " .