ענבתא-בית איבא-צומת ג'ית

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
הרצליה א',רוני ש',צביה ש',עדנה מ'
27/09/2004
|
בוקר

ענבתא-בית איבא-צומת ג'ית, יום ב', 27.9.04, בוקר משקיפות: הרצליה א', רוני ש', צביה ש', עדנה מ' (מדווחת) בית איבא (רוני והרצליה) 7:45תנועה כבדה של הולכי רגל ורכבים. התנועה זורמת ושוטפת. נציג המת"ק א' נוכח. כ-20 מעוכביםinfo-icon, מחציתם משוחררים כעבור כרבע שעה. רופא מטול כרם שהגיע עם רכבו ומבקש להיכנס לשכם מבקש את סיוענו לשכנע שיתירו לו להיכנס עם מכוניתו, שכן בלעדיה הותר לו כבר. בירורים עם נציג המת"ק ועם מתאמת הבריאות ד' מעלים שעליו להוציא אישור מיוחד גם למעבר המכונית, ובלעדיו לא יוכל לנסוע בה לתוך העיר. ענבתא (צביה ועדנה)8:00שער הברזל סגור ומסוגר ומשני צדיו שיירות ארוכות של אוטובובסים ומוניות. זה המעבר בין ג'נין-טול כרם לשכם ו/או לירושלים-רמאללה. אין חיילים. הולכי הרגל עוברים את השער ברגל ועולים על כלי רכב שיביאו אותם עד למחסום הבא בדרכם למחוז חפצם.פלסטיני מן הכפר סארה פונה אלינו בבקשה שנגיע למבואות כפרו ב-6:30 בבקר ונהיה עדות למשך הזמן הארוך (שעה וחצי) של יציאת התושבים מהכפר ושל ילדיהם ההולכים לבית הספר. בית איבא (צביה ועדנה)8:30 התנועה במחסום שוטפת, וכשאין יותר ממתינים בתורים אנחנו מחליטות לעזוב בשעה 9:15 לכיוון צומת ג'ית. צומת ג'ית 9:20שיירה ארוכה של כלי רכב על כביש 60. אנחנו עוצרות. נוסעי אוטובוס מורדים ממנו, מועמדים בשורה ותעודותיהם נבדקות. אב עם בנו (עם מסכה למניעת זיהום) עוברים ברגל. הילד צריך להפשיל את חולצתו. לא, אין שם חגורת נפץ, "רק" צלקת לאורך הבטן (עוד השפלה מיותרת.) עוברת גם משפחה עם שני ילדים קטנים אחרי בדיקת תעודותיהם. בראש השיירה בכביש 60 מעוכב טנדר שעליו בקבוקי חמצן לבית החולים בקלקיליה.בראש השיירה מצד חווארה אמבולנס של הסהר האדום שבו ציוד רפואי. לדברי החייל נהג האמבולנס הוא מחבל.אנחנו מצלצלות למת"ק לברר במה מדובר ומקבלות תשובה לקונית: "סיבות ביטחוניות". אנחנו פונות לד', מתאמת הבריאות, שבדרכה היעילה והאפקטיבית גורמת לשחרור האמבולנס תוך חמש דקות ומבטיחה שגם הטנדר יטופל.בעת עמידתנו שם עוצרinfo-icon רכב 4X4 בדרכו לכביש 60 ומתנחלת נזעמת יורדת ממנו. "בוקר טוב", אני אומרת לה, והיא: "איזה בוקר טוב, אל תתקרבו לחיילים", היא מנחיתה עלינו. "ולחולים מותר לדאוג?" אני שואלת. היא חוזרת בצעד נמרץ למכוניתה: "חג שמח", אני אומרת לה, והיא לתוך הנייד שלה מדווחת: "המנוולות שוב הגיעו הנה". אני חושבת לעצמי: חבל שכבר אחרי יום כיפור. יש לה על מה לבקש סליחה... תנועת השיירות משתחררת בקצב יותר מהיר משני צדי המחסום.10.15 אנחנו עוזבות דרך פונדוק הביתה. לפלאפל אין לנו תיאבון...