ריחן, שבת 2.10.04, בוקר . צופות: שרית א., דבורה מ., יעל ה., נועה ל. (מדווחת) שעות 08:30 – 11:30 המחסום עמוס היום, למרות השבת והסגר.מפקד המחסום רס”ל מ’, בודקים חיילי מ”צ ומאבטחים מיחידה אחרת. החיילים אדיבים ונחמדים, מכירים חלק מהעוברים בשמותיהם ומצבם, מנסים לדבר מעט ערבית. במיוחד בולט לטובה אחד מחיילי המ”צ.לפי הצורך מבררים אם הנוסע(ת) מסוגל ללכת לעמדת הבדיקה, מתייחסים לנשים בהריון ומאפשרים להן להיבדק בהתאם, מפנים את תשומת לבם של ישראלים שלא יוכלו להיכנס לגדה בימי הסגר, מסבירים די יפה לאנשים נרגזים למה הם חייבים לבדוק הכל בקפדנות. פלסטיני אחד אומר לחיילים, שהוא מחכה ליום שבו הוא יבדוק אותם. 1-4 שב”חים לאורך כל המשמרת, הם מטופלים מייד ואפילו התשובות מגיעות מהר יחסית כך שהם מחכים בין 15-30 דקות וכולם עברו. היום, עניין נדיר עד כה במשמרות שלנו, פנינו מספר פעמים למבצעים במת”ק סאלם. תמיד נענינו באדיבות ופניותינו טופלו מהר, להוציא מידע לא נכון (כפי הנראה) בפנייתנו האחרונה (פירוט בהמשך). התנועה זורמת ללא עיכובים בכיוון מישראל לגדה. בכיוון ההפוך, מהגדה לישראל, יש תור כל הזמן, בין 3 ל- 20 ויותר רכבים. בדרך כלל יש שני צוותים הבודקים במקביל (בטור), אבל כשיש רק צוות אחד (בגלל מחסור במאבטח) התור מתארך. זמן המתנה לרכב עד 40 דקות (בערך). הבדיקות קפדניות וחמורות, וזה הגורם העיקרי לאיטיות: מפרקים הכל, שופכים תכולת שקים, פותחים כל שקית ושקית, מפרקים מכשירי חשמל ומה שלא ניתן לפירוק לא עובר. יש כאלה שמגיעים מוכנים: שקי זיתים, ולצדם אמבטיית פלסטיק גדולה וריקה לתוכה אפשר לשפוך את תכולת השקים (וכך בדיוק זה נבדק). אירועים: נפטרה אישה בברטעה. אחותה הגיעה למחסום עם עוד בנות משפחה במטרה לעבור ולהגיע להלוויה שנקבעה לתשע בבוקר. פנו אלינו לעזרה. במת”ק אמרו שהם כבר יודעים ומטפלים בעניין. באמת, האחות קבלה אישור ונכנסה. מה עם המלוות? התברר בדיעבד, שהמשפחה מברטעה פנתה לראש המועצה, והוא מצידו פנה למת”ק. אבל בפניות האלה לא נזכרו שאר בנות המשפחה. נעשה מאוחר והן חזרו כלעומת שבאו. למדנו שיש לברר היטב בכל פנייה כזו את כל הפרטים. משפחה מזלפה (ישראל), הורים ועוד 3 ילדים וחתול המשפחה. החיילים מסרבים אפילו לבדוק: אין מעבר לחיות מכל סוג. ויכוח ארוך. התקשרנו למת”ק, ולאחר זמן קצר התקבל אישור להעברת החתול. המשפחה חיכתה עוד זמן ארוך (וכל הרכבים מאחוריה) עד שפורקו ונבדקו כל השקיות, מכשירי החשמל וחלקי המכונית.אדם מגיע ברגל למחסום, במונית מאחור נמצא ראש מועצת ברטעה שצריך להסדיר עניין כספי ביעבד. בגלל הסגר אין מעבר לבעלי תעודה כחולה לשטוחים. האיש לא דובר עברית והאנגלית של החיילים לא מספיקה. אז מתחילה שיחה קולחת ברוסית בין האיש לחיילת המחסום. רק בישראל. התקשרנו למספר שנתן לנו האיש, אל דרוזי בדרגה בכירה בצבא שיכול לעזור. הסברנו לו וביקשנו עזרתו. לפני שקיבלנו תשובה, חזרה המונית עם ראש המועצה והדובר שלו כלעומת שבאה, ואין לנו מידע מה קרה.א., בא לברר מראש מה דרוש כדי שאבא שלו, שקיבל אישור מהרשות, יוכל להיכנס ולהגיע לטיפול בבית החולים רמב”ם. הסברנו לו שהוא צריך להצטייד בהזמנה ברורה ובעיקר תאריך ושעה מבית החולים, ועם זה להגיע למת”ק. החלפנו מספרי טלפונים לשעת הצורך. ז., פלסטיני תושב אום-ריחן (כפר פלסטיני במובלעת “קו התפר”), עובד בבניין הכבישים והגדר באזור, דובר עברית רהוטה ומשובחת, רוצה להכניס 4 שקי מלט לבן לבניין ביתו. אפשר, אבל רק אם ישפוך את המלט משק לשק, מה שיהרוס לחלוטין את המלט. ויכוח ארוך וקשה עם החיילים. במת”ק אומרים שיסע לג’למה, אבל לדעתו לא יתנו לו להיכנס שם. כפלסטיני תושב קו התפר אסור לו לקפוץ ולקנות בערערה (ישראל), 5 דקות נסיעה מביתו. עד שעזבנו לא נמצא פתרון.