ירושלים

א-רם קלנדיה. 28.9.04 , בוקר, 9:30 - 6:30 משקיפות: רחל א. יהודית ר. (מדווחת). 06:15 מחסום פתע בכביש בגין. מכונית ובה זוג ערבי ממתינה בצד. 06:30 א-רם: (לפי השעון הפלסטיני עדיין 07:30 שעון קיץ). התנועה זורמת גם במחסום של המכוניות וגם של הולכי הרגל. נמסר לנו, שהסגר הוא למסחר בלבד. שוטר משטרה כחולה מצורף למחסום מג''ב. הדרך למחסום קלנדיה עוברת על כביש משובש ביותר לאורך החומה החדשה. 07:00 מדרום למחסום, פקק אחד גדול . עשרות מכוניות ממתינות סביב הכיכר בדרך לקלנדיה. כמאה איש מצטופפים בתור מקלנדיה לפני הקרוסלות. התור איטי ביותר וההתמרמרות גוברת. רק ב-8:00 נכנס לפעולה עוד מגנטומטר והתור הוקל. מתברר שאחד הגנטומטרים היה מקולקל. ההפתעה היפה של הבוקר הייתה מתנדבת בשם קרן, שעבדה במחסום הנשים. היא דיברה ערבית שוטפת, והכריזה כל הזמן על היות התור לנשים וילדים בלבד. היא פנתה לכל אחד מהעוברים בברכת בוקר טוב וחיוך, גם בלחץ הכי גדול, ובאמירת תודה עם הצגת התעודות. חבל שמחזה זה התרחש בתוך המחסום, ולא בסיטואציה יותר נעימה, אבל התנהגותה של קרן הייתה הכי הרבה שאפשר לעשות במצב הנתון. לעומת זאת, שתי החיילות בשרות חובה התנהגו בזלזול ובבוז,מה שהיה קשה לראות. אישה מחיפה, שחזרה מביקור אצל אביה ברמאללה, הוזהרה שלישראלים אסור להיכנס לשטחים. גבר לבוש היטב, מורה במקצועו, אמר לי: "האם זה החלום היהודי של אלפיים שנה?" - טוען שהמתין שעה במחסום, ועליו להמתין שעה נוספת גם במעלה-אדומים. בשיחה עם נהגים בתור המכוניות מתברר שלכיוון קלנדיה ממתינים כ-20 דקות, ולכיוון ירושלים כשעתיים. 8:40 פותחים מסלול נוסף למכוניות לכיוון קלנדיה. 9:00 בחזרה לא-רם דרך המחסום. התור מתקדם באיטיות מכוונת. שתי נשים טוענות שהמתינו שעה, בגלל רישום איטי במיוחד.9:30 בדרך חזרה, מחסום עם המתנה של עשרים דקות מצפון לצומת הגבעה הצרפתית. מג''ב בודקים תעודות.