חווארה דרום
חווארה דרום יום ה' 7.10.04 אחה"צ משקיפות:ירדנה כ. רוני ק. עפרה ט. (מדווחת) שגרת מחסום/שגרת כיבוש. מעוכבים
רבים כל הזמן 15-40. קבוצת החיילים מתפקדת ללא אלימות והשפלות מיותרות.הגענו למחסום בשעה 15:00. אין הרבה אנשים בקרוסלות. במכלאה כ-15 מעוכבים. מתחלפת משמרת. המפקד של המשמרת הקודמת מדריך את המפקד החדש להניח להם לשהות שם עוד כשעה ואחר כך לשחררם. וכך גם נעשה... ב16:00 הם משולחים. שילמדו לא להיות בני 16-30! בינתיים המכלאה מתמלאת והולכת. במשך כל המשמרת מספר המעוכבים מגיע עד ל-40 ויותר. בהתחלה החיילים דורשים מהם לשבת (יש כבר ספסלים, כמו בפעולה בנוער העובד של פעם) סביב סביב, אך כשהמספר גולש מעבר ל-20 הם חייבים לעמוד. שגרת הסיפורים הרגילים: בחורה עם פספורט אמריקאי באה לבקר את דודתה החולה (היחידה 'שהצלחנו' לפעול למענה); אב ובתו בת השנתיים החוזרים מבדיקות רפואיות ברמאללה. היא לבושה שמלה קיצית וקופאת מקור, האב מחזיק אותה כל הזמן על ידיו; עיתונאי של אל-חיאת שהחיילים לא מכירים בתעודת העיתונאי שלו וכך גם העלמות בדובר צה"ל אליהן אנו פונות. העלמה מהמחלקה הבין- לאומית, 6080245 - 03 , מסבירה לרוני שהוא צריך לקבל תעודה מסודרת מלשכת העיתונות בירושלים. אבל הוא עיתונאי פלסטיני, מקשה רוני. לעלמה של הדובר אין רעיונות יותר טובים. הגבר נשאר במכלאה, ממלא את מכסת שעות העיכוב הראויה לשכמותו; גבר שחוזר גם הוא מטפול רפואי ברמאללה, בידיו מסמכים אך בלי חותמת; סטודנט מאל נג'אח שהתמונה בתעודת הסטודנט שלו מטושטשת; חתן מיועד מבית לחם שיוצא לפגוש את כלתו המיועדת בבלאטה (אחרי עיכוב של שעתיים לפחות הוא יוצא לפגישה, מלווה בגבר מבוגר, פטרונו. אחרי פגישה שנמשכה כ-20 דקות בבית הכלה, בדרכו חזרה, הוא מעוכב שוב הפעם במחסום הצפוני. אנחנו יוצרת קשר בין מפקדי המחסומים והצפוני מסכים להרשות לו ללכת לביתו). למזלנו, האווירה בצד שלנו של המחסום הייתה רגועה. י. המפקד וחייליו עשו את תפקידם המגעיל בצורה עניינית, ללא משחקי אגו והשפלות. השמש כבר לא קופחת והסתיו מרגיע את הסצנה האלימה. מה שנקרא 'כיבוש נאור'. נדמה שגם המעוכבים מקבלים, במין ריחוק ציני, את השגרה המחרידה. הם ממתינים במכלאה, מדי פעם מנפנפים בתעודותיהם כלפינו וכלפי החיילים – ויודעים שזה לא ממש יכול לעזור להם. המשחק וכלליו מוכרים. אין הגיון ובודאי שאין צדק. ואנחנו כאילו ממלאות את חלקנו במשחק - מבחינת צה"ל ההומאני - המרשה לכמה גברות לשחק את תפקיד הצדקניות בחברה מוסרית ממילא.>פעזבנו מוקדם יחסית, ב17:00, כי לקינוח נסענו לאסוף עם נדים את דינה דפנה ויעקב מעקרבה, מפגישתם עם בחורינו הטובים מהגבעות. במכלאה נותרו כ-40 מעוכבים. אנחנו עזבנו אבל הם, וגם החיילים נותרו שם.