סאלם - עסקת טיעון, יידוי אבנים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חסידה שפרן, קלייר אשכנזי (מדווחת)
24/01/2016
|
אחה"צ

 

הגענו למתחם המגודר של בית המשפט בשעה 13.10 ש' ( לדיוני אחר הצהריים, לאחר ההפסקה שלהם בין השעות 12.00- 13.00).  

יהיה עלינו להמתין כשעה תמימה, מלווה בכעסים- מצדי - עד שיתאפשר לנו להיכנס למתחם בית המשפט.

בהגיענו, אנחנו מתקשרות לקצינה מיטל (חולה) ועונה הסמלת שבחדר  (המכירה אותנו זה מכבר) והיא אומרת שתסדיר כניסתנו בכניסת עורכי הדין, אלא שההוראה החדשה היא – מחויבות לעבור את הבידוק  דרך ה"בולם". לדבריה, היא תיידע את החיילים ששם. חיילי המג"ב  לא ידעו דבר. טלפונים אליה וממנה. אנחנו עוברות את הבידוק. בחזרה אל שער עורכי הדין. הש.ג. (חביב ונבוך מאוד) מתקשר אל החמ"ל. בחמ"ל לא יודעים דבר, וההוראה היא  לחזור לכניסה הרגילה. בינתיים גם מטפטף, וקר. קלייר מתעקשת – ניכנס מכניסה זו!!  כך הותר לנו זה מכבר. עוד טלפונים ושיחות למכביר, עד אשר הסמלת, העוינת למדי את עצם הביקורים שלנו, מגיעה, ואנו נכנסות. 

שהינו שעה (!!) מחוץ לגדר.

בכניסה למתחם פגשנו בקצין בית המשפט – סגן דור, לו מסרתי את הבקשה לנשיאת בית המשפט להתיר לנו לקבל כתבי אישום ופרוטוקולים מהדיונים. כמו כן סוכם שאפנה אליו בקשה להסדיר את נוהל כניסתנו,   כולל יידוע המג"בניקים ב"בולם" ומי שמצוי בחמ"ל.

נכנסות לאולמה של הנשיאה -השופטת שרון ריבלין – אחאי. אשה צעירה, נעימת סבר, מתייחסת בנועם וממוקדת מאוד. (אף לא מבט חולף לא הופנה אלינו מצידה).

האולם  במבנה הטרומי, הוא רחב ידיים, ויש מחסום – גדר נמוכה מטייל  בין אזור בעלי התפקידים ב"משפט" לבין אזור האורחים ובני המשפחה.  

שלא כבאולמות בית המשפט בעופר, שם מצטופפים עצורים ונאשמים עם עורכי דין רבים (המגיעים לאותה שעת דיון) ורבים גם הצופים ובני המשפחה. ההרגשה היא של מחנק ממש. הרי שבאולמות בית המשפט בסאלם ניתן, לכאורה, לנשום באין מפריע, מלבד תחושות של התכווצויות   בלב ובנשמה.

בדרך כלל מתבצעת כניסה של עצור-נאשם אחד. אליו מתלווים -בין שניים לארבעה אנשי שב"ס, ולוחם/לוחמת מג"ב. יש תובעת או תובע. ביום זה התובעת הייתה בבגדי חול ונראתה בהריון, דבר שלא הפחית כמלוא הנימה   מנוקשות טיעוניה - בנוסחאות הקבועות והשגורות. 

כמו כן יושבים/יושבות קלדנית או שתיים; בד"כ מצוי גם מתורגמן; חייל מסתובב יוצא וחוזר,  וכן סנגור אחד או שניים. מתירים רק לשני קרובי משפחה להיכנס ולשבת בספסלים. בתום הדיון של העצור/ נאשם, חילופי דברים בינו לבין בני המשפחה מתקיימים ממרחק. מרחק של  כשבעה- עשרה מטרים, בלי יכולת לגשת, ובשיח נמוך קול, משפטים ספורים בלבד, עד שהוא נאזק שוב ומוצא מהאולם.

ככלל - הדיונים הם: עד לגיבוש "הסדר טיעון"  או השמעת "הסדר הטיעון".  כמעט ולא מתקיימות ישיבות לשמיעת הוכחות. "הצלחה " של סנגור מתבטאת בהשגת "הסדר טיעון" שהוא, כביכול, קל יותר לנאשם.    

ביום זה הסנגור ה"כוכב" הוא עו"ד חראז, צעיר למדי עם סבר טרוד ומרוכז, ולשונו נופת צופים  כלפי השופטת. דיבורו אליה במין סוג של התחנחנות מתחנפת, קרבה, וללא מחיצות (נשמעה שיחתם אודות  "השלג בחברון"  באותו יום). עם העצור- הנאשם, הוא מקיים שיחה קצרצרה משך כדקה-שתיים.

מקרה ראשון:חראז מודיע כי  מתקיים  "משא ומתן מתקדם" ל"עסקת טיעון", והתובעת מכריזה כי ההצעה תהיה תקפה אך ורק עד לישיבה הבאה.  

מקרה שני:חראז כמעט ולוחש לשופטת במין  קרבה - "אני חלק מהתיק"  "אני מעורב בתיק". (למה כיוון - לא התברר לנו) והוא מבקש דחייה נוספת לגיבוש ההסדר. "זו דחייה שישית"  נזעקת השופטת, אבל נעתרת לדחייה, עד למחרת היום.

מקרה שלישי:הנאשם צלאח מאשאה.  

סנגורו – עו"ד חראז. 

יש עסקת טיעון מודיעים הצדדים. ועורך הדין פונה קודם כל, אל אביו של הנאשם ומסביר ארוכות. רק אחר כך הוא חוזר אל הנאשם -  והנאשם, הבחור הצעיר במדים החומים של אסיר, מסרב. לא מוכן לקבל את "עסקת הטיעון". הוא רוצה לדעת על מה הודה קודם (בעת הקראת כתב האישום ושמיעת עמדת הנאשם), ומה השתנה עכשיו. הסברו של הסנגור אליו מתארך, והשופטת קוראת "הסבלנות של בית המשפט אוזלת".

מה שמתברר הוא שהנאשם ידע על "עסקת טיעון" לפיה יהיה עליו לרצות 18 חודשי מאסר מעת מעצרו. והנה עכשיו, מדובר כי יהיה עליו לשבת במאסר 30 חודשים. מה השתנה? תוך כדי ניהול ההסדר הקודם, "הגיעה"  הפללה חדשה על ידי אחד בשם יוסוף סרחאן.  ולמרות שהנאשם כלל לא נחקר על "האישומים" על פי ההפללה החדשה, ולא ניתנה לו כל אפשרות להתגונן בפניהם, התביעה דרשה הארכת המאסר מ-18 חודשים ל-30 חודשים.

ועל מה פרטי האישום שנותרו על כנן ?

3 פרטים: זריקת אבנים;   2 פרטים: זריקת בקבוקי תבערה; 1 פרט: זריקת שלושה צמיגים על הכביש.

התובעת אומרת כי "אין אינדיקציה לנזק", וכן "קיים קושי ראיתי בגלל ההפללות שאינן מפורטות".

גזר הדין של השופטת גם הוא על פי "נוסחה"  קבועה: מקבלת את הסדר הטיעון ומפרטת אותו: "הנאשם לא נחקר אודות חומר הראיות החדש, וקושי ראיתי זה הוביל בסופו של יום ולאחר מו"מ ממושך לתיקון נוסף של כתב האישום, בו הודה הנאשם היום" - "עבר נקי של הנאשם" , "בנוסף, למרבה המזל לא נגרם נזק  ממעשיו" – וכן: "אף כי ההסדר מקל עם הנאשם - הרי שלאור הראיות הנסיבתיות שציינו הצדדים מצאתי כי ניתן לכבדו..."

והעונש: 30 חודשי מאסר מיום מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי בגין עבירות.... (מסוג אחד שצוין);  12 חודשי  מאסר על תנאי בגין עבירות... (מסוג נוסף שצוין); וקנס בסך 6,000 ₪ .

סוף דבר. יצאנו מהאולם ומבית המשפט -  לנשום אוויר חופשי בחוץ.