חווארה צפון

חווארה צפון, יום ד', 20.10.04, אחה"צ משקיפות: צביה ש', נורית ו.ל' (מדווחת) עיכוב ממושך, פצוע שעוכב כ-3 שעות, טיפול בבעל תעודת זהות אבודה מזה שבועיים, איומים בנשק על העומדים בתור, עיכוב כפול (בדרום ובצפון) במשך אחה"צ אחד 13:00 - כשהגענו היו כ-25 מעוכבים בסככה, ביניהם קבוצת נשים צעירות, כנראה סטודנטיות, שישבו שם כבר שעה. חלק מהבחורים שהו שם יותר משעתיים, ביניהם בעל עגלה שמסתובב במחסום. כיוון שעבר את "הקו" נענש, ותעודתו הוחרמה. (חרף בקשתנו לקצר את עונשו,הוא שהה שם עד תום המשמרת שלנו, אולי גם באשמתו כי יצא מהסככה כמה פעמים, ולא נכח כאשר רצו להחזיר לו את התעודה אחרי 16:00).13:30 - הנשים שוחררו, אך לא הגברים. למחסום הגיע בחור פצוע שנכווה בזרועו לאחר טיפול בבית-חולים בשכם. הוא לווה ע"י אימו וכן הגיע למקום דודו מירושלים כדי לסייע בהחזרתו הביתה. הם לא השתמשו באמבולנס, כי מחירו יקר (250 ₪). בשל גילו הצעיר הוא עוכב. ביקשנו ממפקד המחסום ד. לזרז את בדיקתו וכן מאבי, נציג המת"ק. אחרי שעה שבה צביה התקשרה גם לדליה בסה הסתבר שדווקא תעודתו נזנחה בצד (כנראה, משום שיד ימין ויד שמאל לא התחברו במעשה). מאותו רגע הגברנו את הלחץ על נציגי המת"ק, אמיר ואבי, שהיו במקום והתרענו לכל כיוון ובכל טלפון אפשרי (דליה בסה, המוקד ההומניטרי, מפקדת החטיבה, ראאד מהמת"ק, מפקדת החטיבה), אך שום דבר לא זז למרבה החרפה והתסכול. הפצוע שוחרר רק אחרי שעתיים וחצי. וכל זה קורה מספר ימים אחרי הפיגוע הנורא במצרים והתלונה הקשה של ישראל על עיכוב פצועים ע"י המצרים שסיכן את חייהם.במהלך הזמן הזה ביקשנו שוב ושוב שהבחור ישתה מים (כוויות!), הוא ישב שם חסר אונים, חיוור ושפתיו מבוקעות. פנינו למלווים שלו שישכנעו אותו, אך הוא סרב לשתות בפני המעוכבים האחרים בשל צום הרמאדן. המקרה הזה צריך להגיע גם ל'בצלם'. 15:30 - חלק ניכר מהמעוכבים הישנים שוחררו. בממוצע הם ישבו שם 3 שעות לפחות. אך הצטברו מיד מעוכבים חדשים. העומס במחסום התגבר מרגע לרגע. כנראה, חלק מהסטודנטים לא מודעים לאפשרות לעבור עכשיו בכל יום ולא רק בימי ד' ושבת. הלחץ והעצבנות גברו, כי האנשים ממהרים הביתה בשל צום הרמאדן, והמוניות נוטשות את המחסום מוקדם מהרגיל. בין השעות 16:00-17:00 איימו מפקד המחסום , חיילים ומתנדב קו התפר מזוקן וגס רוח על הניצבים בתור- אנשים מבוגרים ואב שנשא תינוק בזרועותיו - בנשק שלוף ובצעקות כדי שלא יתגודדו סביב השערים המסתובבים וישמרו על שקט. מחזה מזעזע.16:00 - סטודנט לתקשורת מאזור רמאללה עוכב פעם שנייה באותו אחר-צהריים. בשעה 13:30 אישרו לו לעבור במחסום הדרומי לאחר עיכוב - לדבריו כדי לבקר את אביו בבית-חולים. הוא חזר משכם די מהר ביודעו שלא ישיג מונית אחרי 17:00 בגדל הרמאדן. פנינו למפקד המחסום ולאמיר מהמת"ק וביקשנו שיבררו עבורו במחסום הדרומי. התשובה שקיבלנו: לא נעשים רישומים במחסום ולחיילים במחסום מותר לעכבו גם פעם שנייה. בקשתנו לברר בשב"ק לא נענתה. בשיחה עימו חשתי שהוא בן דיאלוג מצוין ועד כמה נוהל המחסומים האכזרי גורם נזקים בלתי הפיכים. בכל מקרה יעצנו לו שלהבא יצטייד באישור במחסום כדי שיתירו לו לחזור ללא עיכוב נוסף ("בשאיפה"!).האם יש איזו דרך למנוע עיכוב כפול כגון זה? במהלך המשמרת מצאנו את הבחור שתעודתו אבדה במחסום כבר לפני שבועיים וחברותינו טיפלו במקרה בימים הקודמים. הוא צויד סוף סוף באישור זמני בכתב יד מנגד מעברים, אבל חוזר מדי יום למחסום להתלונן ולבקש סיוע, שכן עבור הוצאת תעודת זהות חדשה במשרד הפנים הפלשתינאי דורשים ממנו סכום עתק של 300 ₪. התקשרנו כמה וכמה פעמים ושוב נעשתה בדיקה במחסום. אחרי שכבר עזבנו את המחסום הודיע לנו ראאד מהמת"ק, כי הוא שלח תצהיר ל-DCO הפלשתיני שהצבא איבד לו את התעודה. בהתאם לכך על הבחור לגשת לשם ואחרי שיביא איזה אישור מבית-המשפט הפלשתיני (???) יצויד במסמך למשרד הפנים בשכם ויוכל לקבל תעודה חדשה תמורת 144 ₪. כביכול פתרון, בפועל – התעמרות קשה. בכל אופן הודענו לו בטלפון מה עליו לעשות.