אבו-דיס סוואחרה, יום רביעי, 27.10.2004 בוקר צופות: עפרה ב. רותי ר. (מדווחת) סוואחרה בשעה 6.50 במחסום 6 חיילים, שתיים מהם חיילות, ושתי מכוניות מעוכבות. נראה היה שיהיה בוקר שקט. המכוניות משני הצדדים עברו כמעט בלי להיות מעוכבות בהנפת אצבע של החיילים או בשריקה משפתיו של מג”בניק. עברו גם ארבעה אוטובוסים של הורי אסירים מלווים בג’יפ של הצלב האדום. כחצי שעה לאחר שהגענו, החל במחסום מה שנראה כמו מבצע “יום הסטודנט”, מג”בניק אחד הוציא מהמוניות ומהאוטובוסים את הבחורים שנראו סטודנטים, לקח מהם את התעודות והעביר אותם לצד השני של המחסום מאחורי החיילים. הוא אף הלך לקבוצה של כ-15 צעירים שכבר עברו את המחסום וחיכו לטרנזיט והחזיר אותם למחסום, לקח את תעודותיהם, והעמיד אותם עם השאר. היו שם כ- 40- 50 צעירים כולם גברים. בינתיים רוב המכוניות עברו, גם שתי אלה המעוכבות. אותו חייל הטיל משמעת על העומדים שם, הורה להם בדיוק איפה לעמוד, איזה קו לא לעבור, לעמוד בשורות מסודרות. הוא אף לקח אחד מהם, העביר אותו מעבר לקרוסלה ואמר לו ללכת בחזרה מהיכן שבא. הצעיר כמובן שנשאר שם. אחרי כחצי שעה הוא העביר אותו בחזרה אבל עדין בעונש היה עליו לעמוד בצד ולא עם הקבוצה. עמדנו שם עד שעה 9.00, הזמן ששחררו את כולם מחוץ לשלושה. כלומר הם עמדו שם בין שעה לשעה וחצי. אחד מהם שהורד מהאוטובוס אמר שזה כל יום אותו דבר. מיד אחרי שהקבוצה הראשונה שוחררה, סיפק אותו חייל צעירים נוספים. הניסיונות לדבר איתו הביאו לתגובות הצפויות, מדושנות העונג והאדנות של מי שממלא את תפקידו. גם השיחה עם הרלשי’ת במת’ק לא הואילה. עניין העיכוב לא היה אולי כל כך נורא לולא ההשפלות הקטנות לכאורה כמו נפנוף התעודה לפני פניו של הצעיר, העברתה מיד ליד לפני שהושמה בידו המושטת, הדיבור המתנשא בעת החזרתהתעודות. חיכינו עד שכולם שוחררו. מקוצר זמן לא יכולנו להגיע למחסום באבו- דיס