ירושלים

אבו דיס, ואדי נאר, יום רביעי, 03.11.04, אחה"צ משקיפות: נעה ר', יעל ר', איילת פ', תרצה פ' (מדווחת) 14:20 המלון השטח מחופר כולו, כלים כבדים ממשיכים לחצוב באדמה. שני מאבטחים אזרחיים יושבים מחוץ לחלון בקומה הראשונה. לא נראים חיילים. פועל אומר שהעבודות מיועדות לקו ביוב. לדבריו, המעבר בפישפש נסגר לגמרי, ועכשיו אנשים עוברים מפה, במעבר מאחורי המלון. בבוקר, בשמונה, עברו פה התלמידים. החיילים, הוא מוסיף, עמדו לבדוק תעודות ולעכב, "כדי שאנשים לא יעברו פה יותר". בזמן ששוחחנו עברו שלושה אנשים. 14:35 הפישפש המוניות עדיין מחכות על הכביש, אבל הפישפש סגור. סתמו את הפתחים בחומה עם אבנים, ושמו תלתליות על החומה ולכל רוחב הכביש, תלתלית על תלתלית לגובה . אחד הנהגים אמר שסתמו את הפישפש ביום שני, יום הפיגוע בשוק הכרמל בתל אביב. הולכי הרגל עוברים מאז דרך המנזר שגובל בפישפש (דאר אל-מחאבה), שגם קודם עברו דרכו, רק שעכשיו יש שם חיילי מג"ב. עברנו בשער הברזל של המנזר, וברחבה כבר עמדו כ-50 איש שרוצים לעבור לכיוון ירושלים. החיילים מתירים לעבור רק לכיוון השני. אמהות עם תינוקות, זקנים, אבל בעיקר צעירים, שנראים כמו סטודנטים. אחד סיפר שהוא מחכה כבר חצי שעה, והיו כבר אנשים כשהגיע. קבוצה של כעשרה ניסו ללכת למעבר שממנו אפשר היה בעבר לקפוץ, אבל גם הוא כוסה בתלתלית. לאט-לאט התחילו אנשים להתקרב לכיוון שער הברזל. ילדה קטנה, נראית בת פחות משלוש, התחילה לרוץ לשער. אמא שלה, נושאת עוד תינוק במנשא, רצה אחריה, והן הצליחו כך לחמוק מעיני החיילים ולעבור. שאר האנשים נתקעו. החיילים יצאו מחוץ לשער וסגרו אותו. כעת לא ניתן לעבור לשום צד.14:50 פתאום פתחו את השער, בהוראה של ס', המפקד במקום, ונתנו לכולם לעבור. אולי בגלל הלחץ שהתחיל להצטבר, אולי בגלל שהיינו שם. אולי מאותה סיבה שהחליטו מלכתחילה לחסום את המעבר. סתם.בדרך החוצה עצר אותנו אחד הנהגים עם תלונה: "אתן רושמות, אתן מצלמות, ואחר כך שמות את זה מתחת לשולחן". 15:25 הקונטיינר חיילי מג"ב, נציג מת"ק. אין מעוכבים. לכיוון ירושלים התור דליל ומתרוקן במהירות. לכיוון בית לחם התור גדל ומתמעט. מכוניות רבות נבדקות. 15:40 טרנזיט פרטי שנוסע דרומה מעוכב, חונה בצד הנתיב, בתוך המחסום. בינתיים החיילים מטאטאים את המחסום. אולי לקראת חילוף משמרות.כעבור עשר דקות הטרנזיט מסתובב, חוזר כלעומת שבא, ונעצר לידינו. הנהג, ו., אמור להעביר סחורה לבית החולים הפסיכיאטרי בבית לחם, פחים של שמן זית מהכפר שלו. ויש לו את כל האישורים והכרטיסים הנדרשים. "יש לי אישור להיכנס עכשיו לתל אביב", הוא אומר, "אבל לא לבית לחם". והסיבה? האישור מנוילן. לדבריו, הוא עבר היום כבר ב-11 מחסומים, ואיש לא עיכב אותו בגלל הניילון. הוא סיפר שהחייל אמר לו שיש לו עשר דקות להוריד את הניילון. הוא אפילו ניסה, אבל הורדת הניילון הורסת לחלוטין את המסמך.15:50 התקשרנו לא. אמר שיתקשר למ"כ במחסום.בינתיים החיילים ממשיכים בבדיקות. מונית לבית לחם נעצרה, כל נוסעיה הורדו, התעודות נבדקו והם המשיכו. מונית לכיוון ירושלים, כולם בעלי פספורטים. נבדקים ומשוחררים. ניגשנו אל החיילים. לדבריהם, אישורים עם ניילון מוחרמים. ונציג המת"ק פירט: "אפילו אם היה לו אישור לא מנוילן, הייתי שוקל אם להעביר אותו, כי זה שמן זית, זה לא במסגרת העברת מזון הומניטרית לכתר. זו לא מטרה נעלה, הוא בסך הכול מנסה למכור את השמן זית שלו". לא מדובר בפשע, ניסינו."לא", ענה החייל, "אבל יש נהלים".16:20 חצי שעה חלפה. עוד ניסיון לא. הפעם הוא כבר לא עונה. טלפונים גם לא. מג"ד מג"ב (נהגו עונה), ולר. ממת"ק עציון (לא עונה).16:30 מכונית פרטית לא קיבלה אישור לנסוע לבית לחם. הנהג עצר רחוק מהמחסום ומאיתנו, ניגש לדבר שוב עם החיילים ואחר כך התיישב ברכב. 16:45 עוד טרנזיט פרטי לא הורשה להמשיך לבית לחם ועצר להמתין רחוק מהמחסום. סוף הצום מתקרב. ו. נסע לאכול. הבטחנו שנודיע לו אם תתחלף משמרת במחסום.17:15 מתחיל להחשיך. הצום נגמר. התור לכיוון ירושלים התרוקן, לכיוון בית לחם גדל. החיילים מעבירים אחד-אחד, לאט-לאט. כמעט כל התור מוניות כתומות, החיילים לא בודקים אבל גם לא מסמנים לעבור. אחד-אחד. לאט-לאט. עד שהלכנו לא התחלפה משמרת. 17:35 מחסום א-זעייםהתנועה זורמת ללא כל הפרעה.