ירושלים
א-רם, קלנדיה, יום ד', 13.10.04 בוקרמשקיפות: ר.מ., א.ת. (מדווחת). 6:35-7:20 - בא-רם 8 המג"בניקים (ביניהם בחורה אחת) עסוקים בעיקר בחיי החברה הפנימיים שלהם. אין בדיקת מכוניות לכיוון צפון. תור של 15 מכוניות הממתינות לנסוע דרומה. המג"בניק בודק את תא המטען של המכוניות ורושם את מספר הרשיונות (של פלסטינים בלבד) - לא ברור לאיזה צורך. אוטובוסים המסיעים תלמידים עוברים בלי בדיקה. תלמידים בכל גיל עוברים במסלול ה"הומניטרי", אך אימא אחת נשלחת למסלול הרגיל, יחד עם ילדיה.אנו נוסעות בטרנזיט לקלנדיה (שקל וחצי - לא ייאמן!). בצד המערבי של החומה שהוקמה, הכביש במצב מזעזע. הנסיעה דומה למסע ספארי. מול עטרות הכביש מוצף מים
, והמכוניות נאלצות למצוא דרך חלופית. הנוסעים אתנו תוהים מה יקרה בעונת הגשמים. יצטרכו לגייס סירות, כדי לעבור את ביצת א-רם-קלנדיה. ייתכן שהצבא הפסיק את העבודות עד להחלטת בג"צ על המשך בניית החומה. 8:10-7:30 - בקלנדיה המעבר במחסום מתנהל בצורה קצת יותר יעילה. קבוצות תלמידים מחכות להסעה. מול הקרוסלות עומד קהל של גברים, נשים, קשישים וילדים. המסלול ה"הומניטרי" חסום. אנו מבררות אצל מפקד המחסום מה הסיבה לכך. תשובתו: כשהצפיפות תגבר, יפתחו את המסלול.אנו סופרות כ-30 מכוניות בתור הנוסע דרומה לירושלים, כולל אמבולנס אחד - אין מסלול "הומניטרי" למכוניות, רק נתיב לכל כיוון - פירוש הדבר, שאם ישנו מקרה הומניטרי, על כלי הרכב לנסוע בכיוון הנגדי, כדי להתקדם מהר יותר.בינתיים המסלול ה"הומניטרי" להולכי רגל נפתח, כשאנו מחכות בעצמנו בתור לבדיקה, בדרכנו חזרה - המקפד אכן קיים את הבטחתו!בסך הכול, יש לשבח אותו על מאמציו להקל על העומס.