ירושלים

קלנדיה, א-רם, יום ב' 15.11.04 בוקרצופות : סיגל ה., ר., עליזה כ. (מדווחת).הגענו לכיכר בשעה 7.00. הכיכר כמעט ריקה, מוניות ממתינות לנוסעים, אווירה חגיגית, אנשים נינוחים לובשי ביגדי חג חוצים את המחסום. מעבר המכוניות מצפון ריק. מדי פעם מגיעה מכונית, החיילים משועממים, חלק מהם נרדם, אחרים מפטפטים. נציג המת"ק אמיל נמצא במקום, מקבל את פנינו בברכה. מפקד המחסום אבי מבקש שלא נפריע: אנחנו, כביכול, חוסמות את דרכו, אם הוא וחייליו ייאלצו לרוץ במעבר מדרום לצפון... האמנם? אנו עומדות כך, שכמובן יש מספיק מקום לעוברים ושבים וכן גם לחילים, אך לא ניסינו להתווכח ופנינו לצד צפון של המעבר. הקרוסלה סולקה כפי שקראתי בדו"ח של יום ראשון, מקווה שכך יישאר.תנועה דלילה של האנשים, החלטנו לעזוב, לנסות לדבר עם הנהגים בכיכר.שם הנהגים משועממים ושמחו לשיחה אתנו. דיברו על החג, על המצב אחרי ערפאת, אחד הנהגים סיפר שעבד בירושלים לפני שנתיים והרוויח טוב אך עכשיו הוא בקושי מרויח 60 ש"ח ביום, אין פרנסה.נסענו למחסום א-רם. החומה מגיעה כבר כמעט עד לכיכר, חלקי בטון מונחים בצד. נסענו על שביל העפר. בא-רם תנועה דלילה, במחסום בדקה חיילת את התעודות והייתה בטוחה שטעינו בדרך. הסברנו שאנו ממחסום ווטש, ועברנו ללא תקלה.