חווארה צפון ודרום
חווארה צפון ודרום, יום ד' 17.11.04 אחה"צ. משקיפות: רעיה י', ביריה ל', אילת ב', דבורה ל' (מדווחת). בצומת תפוח, אליו הגענו בסביבות 13:40, עמדו כ-10 מכוניות מכיוון מערב, 4 מירושלים וכ-33 מכיוון חווארה. במרחק של כ-100 מטר מהצומת עמד על הכביש ג'יפ צבאי עם חיילים המחזיקים רובים המכוונים הן אל מחוץ לרכב והן לתוכו. בצומת של כביש 60, ממש קרוב למחסום, עמדו 50 אנשים צעירים בגשם השוטף,ותור ארוך מאד של מכוניות, ופניהן דרומה. תחילה לא נתנו לנו החיילים לעבור; הם אמרו שיש התראה במחסום חווארה. מספר דקות לאחר מכן אפשרו לנו לעבור. התקשרנו למת"ק חווארה והתלוננו על התור הארוך של האנשים והמכוניות. הם אמרו שהבעיה ידועה להם והם מטפלים בה.כל זה היה פרלוד למה שראינו בחווארה צפון. היו שם כ-30 מעוכבים
שחיכו מאז הבוקר. בגלל "מצב בטחוני" אף אחד מהם לא שוחרר. ירד גשם שוטף ומאות אנשים חיכו לעבור את המחסום מכיוון שכם. קצין אמר לנו שהמחסום היה סגור במשך שעתיים ורק כעת הוא נפתח. המצב הורע מרגע לרגע. נוצר לחץ של אנשים – כל אזור הסככה היה מלא באנשים והקרוסלות היו תקועות. האנשים היו דחוסים יחד עם ילדיהם הצעירים והתינוקות, עם שקיות הניילון והחבילות שלהם. היו במקום הרבה חיילים וגם קצינים ואנשים מהמת"ק, אך לא היו צעקות ולא הסבר לאנשים שיזוזו לאחור כדי שהקרוסלות יוכלו להסתובב. המראה היה נורא. הכל קפא במקום, פרט לאנשים בודדים שהצליחו לעבור מפעם לפעם. הציפיה הממושכת, הגשם השוטף, הקור, הדחיפות והמשיכות גרמו לסוג של שוק אצל רבים מהממתינים, פחד, תסכול וכעס. הרבה ילדים בכו, צעקו ורעדו מקור. אחד החיילים ניסה כמיטב יכולתו להפעיל את הקרוסלות, כך שהנשים והילדים יוכלו לעבור. הוא ניסה לתאם בין הדחיפות שלו לבין צעקותיו אל חייל שעמד במחסום במרחק 50 מטר ממנו, על מנת שילחץ על הכפתור וישחרר את השער. הוא ניסה וניסה במשך כחצי שעה. הוא עשה זאת בסבלנות וניסה להסביר לאנשים מה הוא עושה. מצד שני עמד חייל נוסף שסבר ששום דבר לא ישתנה עד שהאנשים לא יתרחקו מהקרוסלות, והוא עמד שם חסר אונים. תגובה אחרת היתה של חייל שצעק לעברי "הם לא בני אדם. הם קופים. רק כשיורים עליהם והורגים בהם הם מבינים. הם בבונים. יהודים מעולם לא היו מתנהגים כמו שהם התנהגו בהלוויה של ערפאת!"... וכן הלאה. טלפונים שעשינו למוקד ההומניטרי ולמת"ק לא הועילו, משום שהם עמדו על דעתם שמחסום חווארה צפון סגור ולכן שום דבר לא זז שם. אמרתי להם שאני עומדת במקום ורואה במו עיני שהחיילים מנסים לארגן את מעבר האנשים, אך הלחץ גדול מדי. בשלב מסוים כמה מהמעוכבים שוחררו, אך אחרים המשיכו לחכות במתקן, היות והיה צורך להשלים את בדיקתם. גם החיילים הודו שהמעוכבים מחכים בין 4 ל-6 שעות, וזאת ללא יכולת ללכת לשירותים, ללא אוכל או שתיה, ועם גשם שממשיך לזרום מכל הצדדים. האנשים שהצליחו לעבור, עמדו בגשם השוטף בקרבת מקום, מחכים לילדיהם, נשותיהם, בעליהם, אחיותיהם וכו'. לא היה מקום יבש לעמוד בו.המצב בחווארה דרום היה טוב יותר. רעיה וביריה היו שם כשעה ואז הצטרפו אלינו בצפון. הן דיווחו שכשהגיעו לחווארה דרום היתה החלפת משמרות. המשמרת הקודמת עיכבה הרבה אנשים עם רשיונות מעבר כשרים. חיילי המשמרת החדשה שיחררו אותם מיד, ומאז ואילך התנועה במקום זרמה.עזבנו ב- 16:00 למרות שבחווארה צפון היה לחץ עצום. עשינו מספר טלפונים בדרכנו, בנסיון להרשים כמה שיותר אנשים בצבא בכך שהמצב במחסום הוא בלתי נסבל.צריך לעשות משהו עם הקרוסלות האלו! הם ממש מונעות מאנשים לעבור ויוצרות פניקה מיותרת.