חברון, ירושלים
מחסומים בדרום ירושלים, יום ג" 7.12.04 אחה"צ במשמרת: אילנה ה., נועה ר., חגית ש. (מדווחת) 2:40 בבית עומר בשליחות חיה א. הסדרנו את מה שנתבקשנו והתעכבנו מעט במחסום.המעבר היה פתוח ותנועת כלי רכב ערה למדי עברה ללא שום ביקורת. על המחסום ישתצפית מהפילבוקס ושני חיילים שעומדים לרגליו, על הכביש. החיילים לא ידעו דבר עלכללי המעבר הנהוגים, על הוראות בקשר לסגר, אפילו לא ידעו באיזה אזור הם מוצבים.הלכו לברר אצל הקצין, אך אנחנו לא חיכינו לתוצאות הברור. 3:30 לערך, אין צבא במחסום עציון. לא היה שם צבא גם שעה קודם לכן, בדרכנודרומה.3:40 לערך במת"ק עציון 15 - 20 איש . אחדים ליד האשנבים (גם שתי נשים ביניהם),הרוב בתוך הקרוסלה מחכים להקרא ובודדים בחדר ההמתנה. אשנב המשטרה עדיין פתוח,בעוד 5 דקות, 3.40 ייסגר. בין האנשים שעמם דברנו חוזר סיפור של אלה שבמשךשנתיים ויותר מחכים לחידוש כרטיס מגנטי
ונקראים לבוא אחת לחודש למת"ק לקבלו. הםחוזרים ונדחים ללא קבלת הסבר לדחייה. כך גם צעיר מבית-ג"אללה שלא מקבל רשיוןלבקר את אשתו ובתו הישראליות החיות בירושלים למרות נסיונות רבים ,שעלו לו בכסףרב, להעזר בעורכי דין ידועים בעיר שעוסקים בתחום זה. היה מי שניסה לברר בטלפוןעם אחד מהאשנבים אם הרשיון שהובטח לו נמצא ואם יש סיכוי לקבלו היום. איש מעובדיהמת"ק שמוכרים לנו לא ענה בטלפון. אל חאדר: בקשר טלפוני עם חיה א. התברר שב 3:30 אחה"צ הגיע גי"פ מג"ב מגזרתחברון ועיכב ל"בדיקה שגרתית" 60 אנשים וביניהם אשה אחת. כולם שוחררו כעבור שעהוחצי, מן הסתם היה זה כתוצאה מהתערבות איתן מהמוקד ההומניטארי שאליו פנתה חיהשנכחה במקום. במחסום בית ג'אללה, בערך בשעה 5 , תור איטי מאוד של מכוניות ליציאה מתוך ביתג'אללה. הולכי רגל עוברים לצד המחסום ללא בדיקה.גם אנחנו עברנו לעברו השני שלהמחסום לנסות להעריך את אורכו של תור המכוניות.ארוך.בשעה חמש וחצי בקרוב, הגשם פסק ובמחסום בית לחפ 300 תור מכוניות לכניסה לבית לחם שבמהלךהשעה מתקצר ומתארך לפי קצב הבדיקות. הממונה על המחסום, י' כ', מסביר שאיןמספיק כוח אדם. מתחת לעץ, רחוק מהמקום שאנו מורשות לעמוד, אין מעוכבים. כשהתחילהגשם, מסביר י' בנועם, זרזנו את ההליכים וכולם שוחררו. לעומת זאת, בסככתהמעוכבים לחקירה נמצאים, בשמירה של שוטר מג"ב, 7 מעוכבים שיושבים שם כבר שעהלפחות. הם הובאו מגזרות שונות בעיר, נתפסו על ידי קצינים שונים, כך שלכל קציןיש "המעוכב שלו" כחלק מ"התפוקה" בגזרה שלו. כשניסינו לדבר עמם התפרץ אחדהאנשים בכעס וטען שאוסרים עליהם איסור גורף לדבר, לטלפן, להשתין, לעשן. פנינולקצין שישב בחדר החקירה עם החוקרת ודרשנו הסבר על האיסורים הללו. הקצין אמר שכלממונה (קצין?) רשאי להטיל איסורים לטעמו, ונוכח הדרישות שלנו טען שאין איסור"להתפנות" והורה לשומר המעוכבים להתיר למעוכב להשתין מאחרי הסככה. ביו המעוכביםיהודי שנתפס מסיע ברכבו פלסטיני שהוא שב"ח ומעוכב, כמובן, גם הוא. על היהודי לאהוטל איסור דיבור והוא לא חדל להרצות לפנינו את משנתו הבטחונית ודיבר אף דיברעם אותו פלסטיני, שלפי טענתו, אסף ברכבו כדי לגאול אותו מהגשם הסוחף, וניסהלהחדיר לראשו של הפלסטיני את הגירסא שאליה עליו להיצמד בחקירה.התשובה שקבלנו, על פיה אין הוראות קבועות וכל קצין רשאי לקבוע איסורים והיתרים,הקפיצה את אילנה לטלפן לטל שקמה, מפקד מחסום 300. זה שלח אלינו את יוסי ז. ,החפ"ק (מה זה?) שעלפי הליכותיו נראה כמי שעבר קורס של יחצ"ן, אך זה לא עזר לוהרבה לעמוד מול חקרנותה העיקשת של אילנה. יוסי ז. סיכם שההוראות הקיימות חלותעל כולם ומחייבות כולם: איסור דיבור ושימוש בטלפון. להתפנות ולעשן לא מחייב אתכולם, תלוי בממונה. ועוד אמר, מותר להם להחזיק את המעוכבים 3 שעות, ובאישורמיוחד גם יותר. אך אחרי 3 שעות חובה להגיש למעוכבים ארוחה.שאלנו אם המעוכבים יודעים את הנוהלים האלה. "בטח שיודעים" ענה. דרשנו שיאמר להםזאת במפורש. שלח את השוטר השומר שיאמר למעוכבים בסככה במפורש את שאמר לנו. הלהאמר זאת לאחד המעוכבים וביקש שיתרגם לערבית את הדברים. כל אותה עת המשיכההחוקרת לחקור מאחורי הדלת הסגורה. עד שעזבנו את המקום, נחקר אחד בלבד סיים אתחקירתו ולא שוחרר ללכת לדרכו, ועדין נאסר עלינו לדבר אתו.