ירושלים

אבו-דיס, סוואחרה, מחנה הפליטים שועפת, 26.12.2004, בוקר משקיפות: סילביה פ' ועפרה ב' (מדווחת) המשמרת ארכה מ- 6:30 עד 9:15 6:50 – מחנה הפליטים שועפת בוץ. הולכי רגל רבים למרות השעה המוקדמת. אין תורים – לא מכוניות ולא אנשים. שתי שוטרות מג"ב צעירות מקבלות את פנינו בשמחה, מדברות אתנו ונבלמות על ידי המפקד שלהן שאוסר עליהן לדבר.אחד מהמחכים, אולי יצליח להגיע לירושלים ולעבוד בבניין, אומר שנבוא בצהרים. אז, הוא אומר, יש אקשן, זורקים אבנים מלמעלה. 7:10 - מחסום א-זעיים עוברים בקלות; אין מוניות צהובות בתור; אין מעוכבים. 7:20- מחסום סוואחרה הדרך הייתה סגורה במוט ברזל. לכן, המשכנו ישר בחשבנו שאנו נוסעות לקדר. אולם, מצאנו את עצמנו במזבלה ועשינו אחורה פנה. כשחזרנו מצאנו את הדרך פתוחה. בהמשך הדרך נפגשנו במוט נוסף, גם פתוח. תור מכוניות ארוך משתרך מכוון דרום לצפון – משום מה הן עומדות, החיילים לא מעבירים אותן. כעבור כ- 10 דקות התור משתחרר וניתן לכלי רכב שוב לנסוע. בולטת במיוחד האקראיות שבבדיקות – מכוניות טרנזית, אוטובוסים, משאיות, אין לדעת מראש איזה מהם ייבדק. במצבנו, כנראה, גם האקראיות היא נשק. 8:15- הפישפש באבו-דיס סוגרים מכל הכוונים. אין שם מעבר. אין איך לנסוע משם. רוצים שאנשים וילדים הגרים בסמוך לחומה יעשו סיבוב ענק כדי לעבור לבית ספר, לבית קרובים, מהאוניברסיטה, לבית חולים, הנמצאים מעבר לחומה. הדבר נכתב אין ספור פעמים אולם, כאשר מתיחים זאת בפרצוף הדבר מכה בך. כעת יש במקום שלושה קווים:1. החומה הראשונה, הישנה, שבצידה היה מעבר גל האבנים.2. החומה השנייה, הגבוהה, שאותה עוקפים מצפון על ידי טיפוס על חומת המנזר וקפיצה ממנה (2 –3 מטרים) כולל נשים מבוגרות. או מדרום על ידי מעבר דרך חצרות בתים גובלים. בפינה שני ג'יפים של משמר הגבול, קצת שומרים.3. כעשרה מטרים מערבה מהחומה נחפר ונהרס הכביש ולרוחבו מוטלות גושי אבן ובטון. בדרך זו נסגרה הצומת בה חנו ועברו אוטובוסים, מוניות ומכוניות טרנזית. כעת – הזקוקים להסעה עוברים דרך גלי האבנים למורד הרחוב שמעבר להם.4. כדי להבטיח שאף מונית לא תחנה שם, שולי המדרכות נצבעו אדם – לבן מבריקים. מראה מגוחך במקום הזה, מלא לכלוך ועזובה. נ', שניהל בעבר את ההסעות, עומד שם עם עוד כמה נהגים. אין להם עבודה כלל. הם אומרים שהמעבר החדש, ליד א-זעיים, מלא בוץ ואנשים לא באים לשם בכלל. השיחה אתם קשה. כולם אינם מצליחים לפרנס את משפחותיהם. אחד מהם מספר שהביא את ילדיו לבית הוריו כדי שיהיה להם מה לאכול.הבעיה של נ' ושל נהג נוסף היא שהם נשואים לפלסטיניות. דוחים אותם בלך ושוב לגבי רישום ילדיהם בתעודות הזהות הכחולות שלהם. לא ניתן להם להסדיר ביטוח רפואי ואין קצבאות ביטוח לאומי (הם נדרשים להחזיר סכומים גדולים על שנות עבודתם). אחד מהם מספר שלוחצים עליו לעבוד בשביל השב"כ. הוא מסרב. ישנם דיבורים על הליכה בדרך הפשע – הברחות סמים, נשק. הצענו להם לפנות לייעוץ המוקד. שיחה קשה ועצובה.