זעתרה (צומת תפוח), חווארה
תמצית: פחות אנשים מהרגיל, מעבר מהיר אבל התנהלות מוזרה ומקוממת של מפקד המחסום. הגענו למשמרת באיחור מה, כי דפנה הייתה צריכה למסור עדות במשטרת אריאל.
בצומת תפוח (זעתרה) – לא היו מעוכבים. את הסככה הפכו לכיוון הכביש לאריאל. – תל-אביב. עד כה הגישה אליה הייתה כרוכה בטיפוס ובאקרובטיקה דרך חלקיה של גדר התיל. כ-15 מכוניות המתינו בתור לבידוק. לא עצרנו בשל השעה המאוחרת.
15:00 מספר קטן של אנשים לעומת ימי ד' קודמים (זה יום של סטודנטים) – כנראה בשל ימי סוף השנה. המעבר שוטף ומהיר, והחיילים נעזרים במחשבים. כך זה היה עד תום המשמרת, אם כי מדי פעם חזרו הסיטואציות המשפילות המוכרות של דחיפה לאחור בקריאות גסות..בשעה שהגענו היו בסככת המעוכבים 3 נהגים (שניים של מוניות ואחד של מיניבוס) יותר משעה. מסתבר שהם עברו את "הקו". את מכוניותיהם הוציאו למזלם מהמקום שותפים ו/או קרובים. אחד מהם, דובר עברית, אמר שזו הפעם הראשונה שהוא מביא מישהו למחסום ובכלל לא ידע על קיומו של הקו. הוא לא התווכח עם החיילים שעצרו אותו, אבל לא בדיוק הבין למה. בסך הכל הוא רוצה לפרנס את משפחתו (3 ילדים). פנינו למפקד המחסום י' ושאלנו עליהם. קיבלנו תשובה מוזרה: הם יישארו כאן שעתיים-שלוש, כמה שיות, עד שתבוא המשטרה. (אם מישהו חשב שהגיעו ימות המשיח...) על תמיהתי למה צריך את המשטרה, קיבלתי תשובה – ככה, זה לא עניינכן. כשהתעקשנו שאין לעכב מעל לזמן סביר וכי יש לנו מסמך כתוב על כך - זכינו לתנועת ביטול, ומרגע זה החיילים במחסום לא דיברו איתנו – כנראה על-פי הנחייתו. במקום לא היה נציג של המת"ק. ניסינו להשיג את ראאד מהמת"ק, אך ללא הצלחה. לעומת זאת החיילת במוקד ההומניטרי הייתה קשובה. מסרנו לה את פרטי המעוכבים, והיא ביקשה את שמו של מפקד המחסום שבאותו רגע עוד לא היה ידוע לנו והתחילה בבירור.
15:30 כשהבחין סמ"ר י. שאנו עסוקות בהתקשרות טלפונית, החליט לעשות מעשה. הוא ניגש למעוכבים והציע לשחררם (בהדגישו שממילא המכוניות שלהם לא במקום) בתנאי שאנו נסתלק מהמחסום. (ייתכן שבינתיים התקשרו אליו). הבהרנו לו שאין זה שטח צבאי סגור, אך הוא התעקש. הפלסטיני שדיבר עברית מחה, אבל עצרנו בעדו והתרחקנו מהמחסום. חזרנו למחסום לאחר ששוחררו שלושת הנהגים. כל מה שיש לומר על האירוע זה רק – "לא נגענו".
עוד: לאחר תצפית קצרה שלי במסלול המכוניות קרא לי י' וביקש את הפרטים האישיים שלי. מסרתי רק את שמי הפרטי והודעתי לו שאמסור יותר, אם הוא ימסור לי את שלו. להפתעתי מסר את שמו המלא ומספרו. נכנסנו איתו בכל זאת לשיחה ושאלנו אותו לפשר המתקפה עלינו. הרי בסך הכול פנינו אליו פעם אחת בנימוס ובלי כל פרובוקציות. הוא התלונן שבמשמרות אחרות כאשר ביקש מחברותינו להסתלק ולא "להפריע" הן עשו כן. (???!!!) השבנו לו שמדבריו אי אפשר היה להבין אם כוונתו להתרחק לכמה רגעים או בכלל, ואין הצדקה לסלקנו כל עוד אין צו מח"ט על שטח צבאי סגור. עוד ביקש שלא נפנה אליו בבעיות של הפלסטינים. הסברנו לו שאילו נציג המת"ק היה במקום, היינו פונים אליו כמקובל, אבל מכיוון שאינו במקום, ומאחר שלא פעם ביקשו לא להטריד את החיילים, אלא לפנות למפקד המחסום – הרי בדיוק כך נהגנו. לא נותר לו אלא להסכים. עליי לציין שהחיילת מהמוקד ההומניטרי (מ'?) חזרה אלינו פעמיים (לצערי, אני לא בטוחה שזה שמה), דיווחנו לה על השתלשלות העניינים, כולל שמו של המפקד, שאת התנהגותו הלא עקבית והביזארית נאלצנו לבקר.
16:15 מעוכב אחד – עבד בעבר במחסום ועכשיו בחווארה מאז שהעגלה שלו נגנבה. רגלו פצועה מאירוע ירי. גם הספיק לחוות אובדן תעודת זהות במחסום ונאלץ 'לקנות' חדשה בסכום עתק. הוא שוחרר אחרי כחצי שעה.
17:00 סיום משמרת.