ירושלים
ואדי נאר, יום חמישי, 6.1.05 , אחה"צ משקיפות: מיה ב. עפרה ב.א. דרורה פ. אורה א. (מדווחת) ואדי נאר 14:50 נסענו בדרך הישנה, המותרת לערבים. עברנו בין הבלוקים שנועדו לחסום אותה והגענו למחסום ואדי נאר דרך הכביש ה"פלסטיני" שהיה כולו פתוח וזנוח. בקרבת המחסום חיכו רק כלי-רכב מעטים והם עברו במהירות. לא נראו הולכי רגל.מפקד המחסום, סמל, פתח בשיחה אתנו. על שאלותינו בקשר ליום הבחירות הוא ענה שלא קבל שום הנחיות ולא ראה חוברת הוראות. ספרנו לו שבביקורנו במקום לפני חודש, נאמר לנו שמפקד המחסום אמור להשתתף ביום המחרת בפגישת-הכנה לבחירות ושאלנו אם הוא השתתף בה. הוא ענה בשלילה, אך הסביר שהוא אינו המפקד הקבוע של המחסום והוא נמצא כאן היום בתוקף תפקידו כמשגיח על המחסומים. בתפקיד זה הוא עובר ממחסום למחסום ומשגיח שהעניינים יתנהלו היטב. לפני שמינו אותו לתפקיד, הוא השתתף ב"קורס מחסומים".אולי בזכות השגחתו, ואולי בגלל החג של כמה עדות נוצריות שחל היום,"העניינים" התנהלו בניחותא. התנועה זרמה. כל כלי-הרכב הורשו לעבור. לא היו ביניהם מכוניות פרטיות. גם הולכי הרגל המעטים שהגיעו, לא עוכבו. שלא כרגיל, לא נראו פועלים החוזרים מעבודתם. עד השעה שעזבנו את המקום, לא התעוררה כל בעיה. תוך כדי שיחה, כשדובר על הסבל המיותר שגורם לתושבים המקומיים מחסום ואדי נאר, המפריד בין ישובים ערביים, הסביר לנו הסמל שהמחסום הזה, הרחוק מהכניסה לירושלים, חשוב מאוד, כי הוא מונע כניסת מחבלים לעיר. בדרכנו חזרה לירושלים, לא עוכבנו אפילו פעם אחת, אף לא במחסום א-זעיים, הקרוב לכניסה לעיר. כנראה שסומכים על המחבלים שהם יקבלו את הסברו של הסמל, יכירו בחשיבותו של מחסום ואדי נאר ויתעקשו להרחיק לכת כדי לעבור דווקא בו.