ירושלים
אר-רם קלנדיה יום א', 23.1.05 אחה"צמשקיפות: תמר פ., נתניה ג. ופיליס ו.(מדווחת).אר-רם:14:00: כאשר הגענו למחסום ראינו תור גדול של מכוניות ממתינות להמשיך צפונה. התברר שחיילי מג"ב צדים שב"חים
ומורידים את כולם מהאוטובוסים לבדיקת ניירות במחסום. כ-13 איש, אישה וילד המתינו ליד המחסום להשלמת הבדיקה שארכה כ-30 דקות. הניצודים השלימו עם מר גורלם, החיילים לא היו עוינים – עסקים כרגיל. רוב האנשים פשוט עברו את הקווים כדי לבקר קרובים לרגל החג. התערבנו לעזור לסטודנט אחד והצלחנו לזרז את שחרורו. אישה שעברה במחסום ספרה לנתניה שחיילים עכבו את בנה בן ה-12 לפני כמה ימים. הבן חולה ולא היה מסוגל פיזית למלא אחר פקודת החיילים להרים את חולצתו ולהוריד את מכנסיו. החיילים, שלא האמינו לו, דחפו לו רובה לתוך הבטן והפחידו אותו כהוגן. לא היה תור של הולכי רגל ותור המכוניות לתוך ירושלים היה קצר.קלנדיה:הגענו בסביבות 14:30. בדרך ראינו שהורידו את הרמזורים בצומת אר-רם. כולם תוהים מה זה מבשר – השלמת החומה? קלנדיה עדיין מאוישת ע"י חיילי המשטרה הצבאית ומאובטחת ע"י יחידת מילואימניקים. פגשנו את א., נציג המת"ק, שהיה ידידותי. הוא סיפר שלא הונהגו כל הקלות לרגל החג. אולם לא היו הרבה אנשים שביקשו לעבור במחסום ולכן התנועה זרמה. התור ההומניטארי היה פתוח כל הזמן ולא היו בעיות מיוחדות. א. הציע שנוסיף את שמותינו לתג של מחסוםווטש ואנו חושבים שזו הצעה טובה (ואולי דוגמא לחיילים). שמנו לב שהיו הרבה מאד ילדים רוכלים, כמה מהם חברים שלא ראינו מזמן. היו גם שניים שלשה פרחחים. אחד כבן 12, רותח מזעם, הרים וזרק אבן לכיוון החיילים. מזל שהוא החטיא ואף אחד לא שם לב אליו. הוא הסתלק. ילד אחר, כבן 9-10, בתוך קבוצה של חברים, החזיק רובה צעצוע. לא התייחסנו אליו עד שהוא ירה אבן ופגע לנתניה באוזן. מפחיד לחשוב מה יהיה סופם של ילדים אלה.נכנענו לקור ולרוח ועזבנו את המחסום בסביבות 16:30.