ירושלים

אבו-דיס, סוואחרה, הקונטיינר,יום שישי, 21.01.2005, בוקר משקיפות: תמר א., ריטה מ. (מדווחת)אורחת: אלן ל. המשמרת נמשכה מ- 9:30 עד 11:30 9:30 – סוואחרה - הקונטיינר כחמש מוניות נעו בכוון דרום, אך במבט למורדות ההר, אל המכוניות לכוון צפון, נגלה טור ארוך של כשלושים מכוניות תקועות, מעוכבות. דבר לא זז, ומכוניות חדשות מתווספות לתור.אנשים ירדו מהמכוניות ועברו את המחסום רגלית, ונראה היה שהם עוברים באופן חופשי, ללא בידוק כלל. לפתע, כאילו באופן מקרי לחלוטין, לכל המכוניות המיועדות דרומה ניתן מעבר חופשי ללא בדיקה. לבסוף, החלו גם המכוניות צפונה לנוע, רב המכוניות עברו ללא שהעיפו מבט לכוונן. נשאלת השאלה: "מדוע נאלצו לחכות זמן כה רב?". ואז - שוטר משמר הגבול, שטיפל בטור הזה של המכוניות, הסתלק והטור נעצר. ברגע שחזר –טור המכוניות המשיך לעבור. מכל השיירה צפונה ארבעה טרנזיטים נתבקשו לעצור בצד, כשבכל טרנזיט בדקו תעודת זהות רק של איש אחד. פעולה זו ערכה כעשר דקות.בנקודת זמן כלשהי שוטר המג"ב פנה לכוון שורת חנויות בבנייה, שם הבחין בשלושה נערים בגיל ההתבגרות שטיפסו על ההר במקום לעבור במחסום. הוא אותת להם לבוא אליו והנערים הראו לו את תעודות הזהות שלהם. לכלם היו תעודות כחולות. כפי שידוע לנו נושאי ת.ז. ישראליות מנועים מלעבור במחסום זה והם חייבים להכנס לירושלים רק דרך מחסום בית לחם (המרוחק מאד). הנערים עוכבו לזמן ממושך, הועברו לטיפולו של קצין אחר. מרחוק לא יכולנו לשפוט אם הנערים נקנסו או נענשו באופן אחר. ראינו שהם נשלחו חזרה לרדת את הגבעה וכנראה נדרשו להשתמש בכניסה המרוחקת.אנשי המקום היו לבושים בבגדי חג, בדרכם למסגד או לביקורי משפחות. 10:30 – 11:30 אבו-דיס אווירה חגיגית אפפה את א-תור בעוברנו דרכה. אנשים רבים התקהלו בחצר ליד הדרך וילדים רכבו על סוסים.זרם קבוע של אנשים עברו דרך שער המנזר. חור חדש נתהווה בחומה של המנזר, ליד הפישפש הישן, ממש ליד חור אחר שנאטם, לפני מספר שבועות, בגדר תיל. (בשבוע שעבר נאלצו התושבים לעבור דרך החצר של מנזר אחר, אולם עכשיו - קיצרו את הדרך).לא ראינו אנשי מג"ב בכל זמן שהותנו באבו-דיס, והשעה – שעת תפילה, בה מרבים תושבי המקום לעבור במחסום כדי להשתתף בתפילות. ("הרחובות ריקים מאנשי מג"ב" הערנו לעצמנו...). תופעה זו היתה שונה בתכלית מהמצב בארבעת ימי השישי של חודש הרמדן, כשאנשי מג"ב מלאו את הרחובות, ולעיתים גם הוסיפו חסימות. המעבר נמנע מכל אדם שלא היה לו אישור מיוחד לתפילה במסגד בירושלים. ברמדן לא היה נכר חופש הדת. עכשיו – בעיד אל עדחא – התמונה היתה שונה. הייתכן שממשלתנו נותנת הזדמנות לאבו מאזן? אנשים נאלצו ללכת במורד שהיה חסום בערמות אבנים ועפר ולא היו אוטובוסים מהפישפש להסעתם. נסענו למטה, לתחנת הדלק השנייה, כדי לצפות אם אנשי מג"ב נמצאים שם. מה שמצאנו היה, שהתושבים עלו באופן חופשי לאוטובוסים להמשך נסיעתם.לעיתים, כשמתקרבים לירושלים, נהגו להעמיד מחסומי פתע. הפעם, לא ראינו ולו גם אחד, וכשהתקרבנו לעיר העתיקה, צפינו בעשרות אנשים הנוהרים למסגד.