ירושלים

בית לחם מת"ק עציון, 9.2.05 אחה"צ משקיפות:: דניאלה ג., רונית ס. (מדווחת) אורחת: סוהיר : ריק יחסית, סה"כ כתריסר אנשים נכנסו ויצאו ביותר משעה שהיינו שם. שני החלונות פתוחים.מפקד בדרגת סגן אמר לנו שבאים פחות אנשים כי יש שיתוף פעולה הדוק יותר עם המת"ק הפלסטיני בבית לחם ונותמים טפסים לעובדים בלי שיהיה צורך שאנשים יופיעו בעצמם. סוחר מבית לחם שהיה צריך להגיע לטפל בעסקיו באשדוד לא קיבל אישור (אמר, כך אני זוכרת, שבעבר לא הייתה לו בעיה עם אישורים). "אם לא יתנו אני אסתנן לשם, מה לעשות," הסביר. מה לעשות באמת?שניים שבאו לחדש כרטיס מגנטי אמרו שקיבלו מייד, בלי בעיות ובלי המתנה.אישה שביקשה אישור להיכנס עם בתה לבית חולים בירושלים (לטפל באיזו פריחה משונה) המתינה כשעה וחצי לאישור. התקשרנו לחלון, אמרו שמחכים למפקד שיחתום. התקשרנו אליו, הוא אמר שהוא בדרך, ובאמת תוך 10 דקות ניתן לה האישור – לשבוע בלבד, על אף שהיא אמרה שהביאה מסמכים שהטיפול בבת יימשך כשלושה חודשים.בחור צעיר שבא לבקש אישור להיכנס לירושלים לבקר את אביו המאושפז במצב קשה נדחה כי לא היו מסמכים מבית החולים. התבקש שהבי"ח יפקסס לו את האישור ואז המת"ק בבית לחם יאשר אותו ואז שישוב לעציון. בהתבוננות בלוח המודעות המקומי – שמלא בעיקר בצווים של האלוף קפלינסקי על החרמת קרקעות "בשל צרכים ביטחוניים דחופים" – התגלה כרוז בערבית, לא חתום, בזו הלשון: "אמא פלסטינית יקרה, יש מי שניגש לבנך הרך בשנים ומבטיח לו עולמות אם יבצע פיגוע בישראלים... אל תתני לבני העוולת לפגע כך בבנך; הם יתעשרו ממעשיו, ולך יחזור בן בחתיכות." יש רעיונות מי המחבר? ואולי דווקא הכי מרגיז היה החייל שישב למעלה, עם חלון סגור, והתעלם שוב ושוב מהצעקות שלנו. ניסינו גם שריקות רמות, וגם לא עזר... וואלג'ה: בסיור קצר בכפר למדנו ששלשום הציבו מחסום מאויש בכניסה לכפר. כשבאנו היו שם עדיין בטונדות, מוכנות לחסימה הבאה, אבל לא חיילים. נאמר לנו גם שבאו והרסו שם לאחרונה לולים (אבל. לא בתים)מחסום בית ג'אלה, מחסום בית לחם (300), אל חאדר: אין חדש