ירושלים

א-ראם/קלנדיה-יום ג', 22.2.05 אחה"צ משקיפות: איריס ב. - נורה א. (מדווחת)15:50 - 19:00 א-ראם 15:50 - תיכף אחרי הצומת של נווה יעקב ניידת משטרה ושני שוטרים שעורכים בדיקות. כשאנו מגיעות, שוטר בדיוק עסוק בלרשום לנהג טרנזיט דוח של 500 ש"ח. הנהג אומר לנו שיערער, כי בניגוד למה שהשוטר טוען, יש עמו כל הרישיונות הדרושים. השוטר מסרב לענות על שאלותינו.16:00 - במחסום אנו מוצאות 7 מעוכבים. כולם הורדו לפני 5 - 15 דקות מאוטובוסים או מטרנזיטים בדרכם חזרה מירושלים לכיוון צפון. המפקד דני (הוא טוען שזה שמו ??) מסביר לנו שעברו על החוק, ועל כן ייענשו (כלומר, יחתמו על טפסים מפלילים, כרגיל). הפרוצדורה מתנהלת בצורה עניינית, בלי יחס עוין במיוחד, ותוך 45 דקות כולם משוחררים. אז מתחיל מצוד חדש אחר עבריינים הנוסעים צפונה. עוצרים בעיקר אוטובוסים וטרנזיטים, ופה ושם גם מכונית הנהוגה בידי בחור צעיר. מי שאינו מצויד בתעודת זיהו כחולה או באישור הדרוש, מורד מכלי הרכב ונלקח לנקודת הבידוק ל"פרוצדורה" של המתנה, בדיקת תעודה ומילוי אותו הטופס הידוע לשמצה.הנבזות, במקרה הזה, היא שהתנועה צפונה אמורה להיות חופשית לכל דורש, ושהבדיקות המידגמיות מובילות להרשעות רטרואקטיביות על שהות "בלתי חוקית" בירושלים.קלנדיה16:30 - בכיכר הדרומית ובמעבר צפונה המון רוכלים שמוכרים מכל הבא ליד. ערימות הזבל באזור המחסום הולכות וגדלות - הטינופת איומה! אנו מבררות עם אחת החיילות, אם אכן מעבירים כעת את כולם באופן שיוויוני, בלי הבדלי מין, גיל, תעודות או מקום מגורים - היא מאשרת. אך בהמשך אנו שומעים סיפורים מפלסטינים על בעיות שהתעוררו למרות הכול. תנועת הולכי הרגל אכן זורמת - האווירה יחסית נינוחה, והחיילים מפגינים יחס חביב (גם כלפינו). בתור המכוניות, לעומת זאת, לא מורגשת שום הקלה - התור ארוך כתמיד, ולפנות ערב הולך ומתארך, כתמיד.כהרגלנו, אנו הולכות גם היום לבדוק מה קורה צפונה מהמחסום ומשוחחות עם נהגי מוניות ובעלי חנויות. כיוון שהכול נראה נינוח , אנו מחליטות לסיים את המשמרת יותר מוקדם וחוזרות לתור הבדיקה כדי לעבור דרומה. שם המשמרת התחלפה בינתיים, ואנו נתקלות בחייל חדש ושאפתן, שלוקח את התעודות שלנו בטענה, שאסור לישראלים להימצא צפונה מהמחסום. הסברנו, שהליכתנו צפונה היא על דעת המח"ט לא מועיל - הבחור מתעקש, מתקשר לחמ"ל של מקפדת עוטף ירושלים ואומר ששם לא יודעים כלום על הסכם שכזה. כצעד הבא, הוא מזמין את המשטרה. כל אותה עת, אנו בקשר עם תמר, עוזרתו של מח"ט בנימין, שבסיכומו של דבר, מורה למפקדת המחסום מ. (משטרה צבאית) להחזיר לנו את התעודות. מ. קוראת לחייל החרוץ לשיחת הבהרה, ובזאת נגמרת הפרשה. אנו עוברות את מחסום א-ראם ב-19:00 בדרכנו הביתה. מלבדינו אין כבר אף אחד שם.